בג"צ 6133/05

תקציר

פסק הדין דוחה שתי עתירות המבקשות הארכת מועד להגשת תביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק. העתירה הראשונה, שהוגשה על ידי גרינברג ו-13 אחרים, נדחתה משום שהעותרים לא סיפקו טעמים מיוחדים שיצדיקו את ההארכה, למעט העותרת 59 שנסיבותיה האישיות מצדיקות זאת. בית המשפט קבע כי שר הפנים בחן באופן ענייני כל בקשה והפעיל שיקול דעת ראוי במתן ההארכה. יתר טענות העותרים – לרבות טענות בדבר הטעיה, אפליה ותחולה רטרואקטיבית של החלטת השר – לא היו משכנעות, שכן העותרים לא הוכיחו פגמים של ממש בהליך קבלת ההחלטות של השר. גם העתירה השנייה, שהוגשה על ידי נקש ו-99 אחרים, נדחתה. העותרים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט להתערב בשיקול דעתו של המנכ"ל שדחה את בקשותיהם להארכה. טענותיהם בדבר אפליה והתחשבות בגורמים זרים על ידי המנכ"ל לא נתמכת, וגברו על השיהוי המשמעותי בהגשת בקשותיהם. בית המשפט דחה גם את טענת העותרים בדבר ליקויים בפרסום תכניות שנדחו בעבר. בקשתם של העותרים לתקן את עתירתם כך שתכלול נימוקים סובייקטיביים פרטניים לעיכוב, שכן לא עשו כן קודם לכן, ומההחלטה עולה כי הם אשמים רק בעצמם במחדל זה. נוכח חוסר הצדק בשתי העתירות, פסק בית המשפט שכר טרחת עורך דין למשיבים ודחה את העתירות.