רע"א 60155-11-25

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בבש"א 60155-11-25 (גוטליב ואח' נ' פריד ואח') **מבוא:** החלטה זו עוסקת בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (הרשם הבכיר צרפתי) אשר דחתה בקשת המבקשים לביטול פסקי דין שנתנו תוקף לפסקי בוררות. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים העולים מן ההחלטה, תוך בחינת סוגיות פרוצדורליות ומהותיות הנוגעות להליכי בוררות ואישורם. **רקע עובדתי ותמצית ההליכים:** הרקע העובדתי מתאר הליך בוררות שהתנהל בין המשיבים (התובעים בבוררות) לבין המבקשים ומר רוזנטל (הנתבעים בבוררות). ההתחייבויות נגעו לבניית דירות ומכירתן, תוך רישום משכון על דירת המבקשים להבטחת החוב. בעקבות אי-עמידה בהתחייבויות, הגיעו הצדדים להסכם נוסף, שגם בו לא עמדו. בסופו של דבר, המשיבים תבעו בבית הדין את יתרת החוב ודמי שכירות, או לחילופין מימוש המשכון. פסק הבוררות קבע את יתרת החוב ואת הסכומים בגין דמי שכירות, תוך קביעת שתי חלופות לתשלום, והתיר למשיבים להתחיל בגביית החוב באופן מיידי באמצעות מימוש המשכון. לאחר מכן, המשיבים הגישו לבית המשפט בקשה לאישור פסק הבוררות. המבקשים טענו כי לא היו צד להליך הבוררות, לא נכחו בדיונים ולא היו מודעים לתוכנו, ולכן יש לדחות את הבקשה ולאשר דיון במעמד הצדדים. במקביל, מר רוזנטל הודיע על הליכי פשיטת רגל שמתנהלים נגדו, וההליך נגדו נמחק. בית משפט קמא דחה את הודעת המבקשים ואישר את פסקי הבוררות. המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין, בטענה כי לא חתמו על שטר בוררות, לא זומנו לדיונים, וכי פסק הדין ניתן במעמד צד אחד. הם עתרו לביטול פסק הדין מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות (אי-מתן הזדמנות נאותה לטעון ולהביא ראיות) וכן מכוח תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי (ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד). בית משפט השלום דחה את בקשת המבקשים, תוך הפנייה לנימוקי תגובת המשיבים, ובפרט לטענה כי הדרך הנכונה להעלות את טענותיהם היא באמצעות הגשת תביעה לביטול פסק הדין. **החלטת בית המשפט המחוזי (בש"א 60155-11-25):** בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, קבע כי החלטת בית משפט השלום שגויה, אינה מנומקת, וניתנה בחוסר סמכות. עם זאת, בקשת רשות הערעור עצמה נדחתה. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **הבחנה בין בקשת אישור לבקשת ביטול:** ההחלטה מדגישה את ההבחנה המהותית בין הליך של בקשת אישור פסק בוררות לבין הליך של בקשת ביטול פסק בוררות. סעיף 23(ב) לחוק הבוררות קובע כי ההתנגדות לבקשת אישור נעשית אך ורק באמצעות הגשת בקשת ביטול, בהליך נפרד. טענות הנוגעות לפגמים בהליך הבוררות (כגון חוסר הסכם בוררות, אי-מתן הזדמנות נאותה, וכדומה) צריכות להיות מועלות במסגרת בקשת ביטול, ולא כהתנגדות לבקשת אישור. 2. **סוגיות של מועדים להגשת בקשת ביטול:** ההחלטה מפרטת את המועדים להגשת בקשת ביטול לפי חוק הבוררות: * **כללי:** 45 יום ממתן פסק הבוררות או מהמצאתו (סעיף 27(א) לחוק). * **כאשר הוגשה בקשת אישור:** 15 יום ממועד המצאת בקשת האישור (תקנה 10 לתקנות הבוררות). * **אי-הידרשות לבקשת ביטול שהוגשה באיחור:** בית המשפט לא ייזקק לבקשת ביטול שהוגשה באיחור, אלא "מטעמים מיוחדים שיירשמו", כאשר הכוונה היא לנסיבות אובייקטיביות שאינן בשליטת בעל הדין. 3. **היעדר חובה לצרף מסמכים נוספים לבקשת אישור:** בית המשפט קבע כי לפי תקנה 8 לתקנות הבוררות, המסמך היחיד שיש לצרף לבקשת אישור הוא פסק הבוררות עצמו. לכן, טענות המבקשים בדבר היעדר הסכם בוררות, פרוטוקולים, הזמנות וכדומה, אינן רלוונטיות לבקשת האישור, ויש להעלותן במסגרת בקשת ביטול. 4. **היעדר סמכות בית משפט השלום לדון בבקשה לביטול פסק הדין:** ההחלטה קובעת כי בית משפט השלום לא היה מוסמך לדון בבקשת המבקשים לביטול פסק הדין המאשר את פסק הבוררות. הסיבה לכך היא שהבקשה לאישור הומצאה למבקשים, והם הגישו תגובה. לפיכך, פסק הדין לא ניתן "במעמד צד אחד" (כמשמעות תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי). הדרך הנכונה להשיג על פסק דין כזה, אם המבקשים סברו שיש פגמים מהותיים, היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין המאשר, ולא באמצעות בקשה לביטולו. 5. **הגבלת האפשרות להגשת בקשת ביטול לאחר אישור פסק הבוררות:** סעיף 27(ג) לחוק הבוררות קובע כי לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה לאחר פסק הבוררות אושר, אלא אם מתקיימים חריגים הקבועים בסעיף 27(ד). חריגים אלו כוללים: * **סעיף 24(1) לחוק (היעדר הסכם בוררות תקף):** המועדים הקבועים בסעיף 27(א) אינם חלים במקרה זה. * **סעיף 24(10) לחוק (קיום עילה שהייתה מביאה לביטול פסק דין סופי):** במקרה זה, גם אם חלפו המועדים, ניתן להגיש בקשת ביטול. 6. **החלטה שגויה אך התוצאה נכונה:** בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת בית משפט השלום הייתה שגויה, בלתי מנומקת וניתנה בחוסר סמכות. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה, מכיוון שהמבקשים לא פעלו בדרך הנכונה (הגשת בקשת ביטול או בקשת רשות ערעור על פסק הדין המאשר). 7. **חידוש ביחס להמשך הדרך:** בית המשפט, מתוך רצון לאפשר למבקשים לכלכל את צעדיהם, קבע כי החלטת עיכוב ביצוע פסק הדין תעמוד בתוקפה עד לתאריך מסוים. כמו כן, הובהר כי המבקשים יכולים לנקוט הליך חלופי (כגון הגשת בקשת רשות ערעור או תביעה לביטול פסק הדין, בהתאם לנסיבות ולחריגים הקבועים בחוק), אך בית המשפט אינו נוקט עמדה לגבי ההליך הראוי. **סיכום:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של הקפדה על ההליכים הפרוצדורליים הקבועים בחוק הבוררות. היא מבהירה כי טענות הנוגעות לפגמים בהליך הבוררות יש להעלות במסגרת בקשת ביטול, ובמועדים הקבועים בחוק, ולא כהתנגדות לבקשת אישור. כמו כן, היא קובעת כי פסק דין המאשר פסק בוררות, אשר ניתן לאחר הגשת בקשה לאישור והמצאתה לצדדים, אינו פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ועל מנת להשיג עליו, יש להגיש בקשת רשות ערעור. למרות שהחלטת בית משפט קמא נחשבה שגויה, בקשת רשות הערעור נדחתה בשל אי-הקפדה על הליכים אלו. ההחלטה מותירה למבקשים פתח לנקוט בהליכים חלופיים, אך זאת בכפוף לשיקול דעתם ולעמידה בתנאי הדין.