בג"צ 11230/05

תקציר

עיקרו של העתירה הוא בקשה לביטול מספר החלטות שניתנו על ידי בתי הדין הדתיים השרעיים הנוגעות לפרידתה של העותרת מבעלה. בני הזוג היו מעורבים בהליכים משפטיים ממושכים בעקבות סכסוך שהוביל את האישה לעזוב את ביתם המשותף בשנת 1999. הבעל הגיש בקשה לבוררות לפי דיני המשפחה העות'מאניים, שניתנה על ידי בית הדין השרעי. בית המשפט מינה שני בוררים, שהחליטו להפריד בין בני הזוג רק על סמך עדות הבעל, שכן האישה ועורך דינה החרימו את הליכי הבוררות. בית הדין השרעי אימץ את החלטת הבוררים, שאושרה על ידי בית הדין השרעי לערעורים, למרות התנגדותה של האישה וערעור שנדחה מטעמים פרוצדורליים. עם זאת, בג"ץ קבע כי בתי הדין הדתיים פגעו בזכותה של האישה להישמע וכי הליך הבוררות נפל לקוי. משכך, פסק בית המשפט העליון לטובת האישה, דחה את החלטות בית הדין השרעי לערעורים והורה לו להאריך את המועד להגשת ערעור האישה, לדון בערעור ולתת פסק דין חדש. בית המשפט העליון גם הורה לבעל לשלם את שכר טרחת עורך הדין של האישה. החלטה זו, ציינו השופטים, התקבלה לאור הנסיבות החריגות של המקרה והצורך במתן סעד של צדק.