ו"ע 10899-06-19

תקציר

פסק דין זה דן בתחולתו של חוק הצינון על קביעת משך תקופת צינון לעובד ציבור פורש. המבקשת, שמילאה תפקיד בכיר בשירות המדינה, ביקשה לקצר את תקופת הצינון כדי לאפשר לה להתחיל לעבוד בתפקידה החדש בקק"ל. חוק הצינון נועד למנוע בעיות טוהר המידות בכך שיבטיח כי עובדי ציבור לא ינצלו את מעמדם לרווח אישי בעת המעבר למגזר הפרטי. על פי החוק, החלטה או המלצה של עובד ציבור להעניק זכות לגוף מוגבלת למשך שנה לאחר פרישתו. עם זאת, לוועדה יש סמכות לקצר תקופה זו. המבקשת טענה כי החוק לא הוזכר בחוזה העסקתה וכי עמיתים בתפקידים דומים אינם דורשים תקופת צינון. הוועדה דחתה זאת וציינה כי החוק חל על כלל עובדי הציבור והוא מעוגן גם בתקנות שירות המדינה. באשר למועד הקובע לתקופת הצינון, קיבלה הוועדה את מועד ההחלטה הסופי של המבקש בעניין קק"ל, שהיה אוגוסט 2018, בקיצור משמעותי בשל אופייה המקצועי של ההחלטה. הוועדה מצאה מצב בעייתי במעורבות המבקש בהחלטה הנוגעת לעניינו האישי של יו"ר קק"ל, המחייבת תקופת צינון. המבקש טען כי הוטלה תקופת צינון פנימית, אך הוועדה לא קיבלה זאת בשל היעדר ראיות בכתב. הוועדה דנה גם במעמדה של קק"ל וביחסיה עם הממשלה, והחליטה כי תפקידו של המבקש מחייב תקופת צינון של ארבעה חודשים, החל מיוני 2019. החלטה זו התקבלה למרות הנחיית היועץ המשפטי לממשלה שהציעה תקופת צינון של שישה חודשים לתפקיד המבקש. בחוות דעת חולקת הודגש כי החוק אינו מבחין בין עובדים על בסיס ותק, והיה על הוועד להתחיל בתקופת צינון של שנה.