ע"א 176/66

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על בעלות על חלקת אדמה בעכו, ישראל, המשתרעת על פני כ-34,652 דונם. המערער, המחזיק כיום בקרקע, טוען לזכות להריסות בשטח האמור. הקרקע המדוברת רשומה על שם רשות הפיתוח, עם שתי חלקות בבעלות המדינה, והבעלות על יתר החלקות אינה ברורה. בית המשפט המחוזי הורה קודם לכן למערערת למסור את החזקה במקרקעין לשר האוצר לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), תש"ג-1943. בית המשפט העליון דחה את ערעורה של המערערת, בקובעו כי הבעלות ברשות הפיתוח נבדלת מבעלות המדינה. כתוצאה מכך, נדרשת הכרזה של שר האוצר כדי להעניק בעלות המדינה על השטח המופקע, למעט שתי החלקות שכבר נמצאות בבעלות המדינה. עוד קבע בית המשפט כי זכויותיהם של דיירים מוגנים ואריס מוגן אינן חוסמות את הפקעת המקרקעין לצרכי ציבור אלא הופכות לזכות לפיצויים. כמו כן, נקבע בפסק הדין כי אריס מוגן אינו יכול לסרב לוותר על חזקה לפי סעיף 8 והוא זכאי לתבוע פיצויים לפי סעיפים 9 ו-12 לפקודת המקרקעין הרלוונטית. בנוסף, קבע בית המשפט כי פשרה קודמת שהושגה בתביעה נפרדת אינה מגינה על המערערת מפני חובת מסירת החזקה. הפשרה, שהושגה בתביעה שהגישו רשות הפיתוח, מדינת ישראל והאפוטרופוס לנכסי נפקדים, נגעה באופן ספציפי לזכויות דיירים ולא חלה על הליכים לפי פקודת הקרקעות. לבסוף, אישר בית המשפט כי כל זכות שנקבעה על ידי ועדת האריס לטובת המערער תישקל בשומת הפיצויים. עם זאת, אין בדיוני הוועדה כדי לעכב את מתן הצו למסירת החזקה על ידי המערער. בהתחשב בנקודות אלה, דחה בית המשפט העליון את הערעור, אישר את הוראת בית המשפט המחוזי להעברת החזקה והטיל על המערער הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.