בג"צ 6867/96

תקציר

בית המשפט העליון פסק בעניין חוקיותה של הנחיית משרד הפנים שהגבילה את תשלום המשכורות לסגני ראשי רשויות מקומיות. ההוראה, המפורטת בסעיף 2.5.1 לחוזר משנת 1997, קבעה כי אם סגן ראש הממשלה התפטר או פרש, דבר שגרם לגידול בהוצאה הציבורית עקב אישור שכרו של סגן חדש, שר הפנים לא יאשר את שכרו של הסגן הנוסף. העותרים טענו כי לשר אין סמכות להוציא הוראה כזו ואין להחילה רטרואקטיבית. עם זאת, בית המשפט מצא כי לשר סמכות אישור רחבה מכוח צו המועצות המקומיות (א) משנת 1950 וצו המועצות המקומיות (ב) משנת 1953, והתייחסותו להוצאה הציבורית הייתה עניינית וסבירה. עוד קבע בית המשפט כי החלת ההנחיה על סגנים שנכנסו לתפקידם לאחר הוצאתה אינה פוגעת בזכויות מוקנות כלשהן, שכן הסכמים קואליציוניים בנוגע לרוטציות אינם מגבילים את סמכות האישור של השר. בעוד שהחוזר הוא מנהלי ולא חוק, בית המשפט קבע כי הוא תקף, וניתן להגיש בקשות פרטניות לאישור שכר, שהשר ישקול אותן. בית המשפט דחה את העתירות, והתיר למשרד הפנים לבחון מחדש את עמדתו בנוגע לתשלום שכר לכל עותר. פסק דין זה ניתן לאחר שנים של עתירות, כאשר נקבע מועד אחרון של 30 יום להמשך הפעולה.