ת"א 11536-09-19

תקציר

בית המשפט מצא כי מרבית התבטאויותיו של הנתבע כלפי התובע, לרבות כינויו "פשיסט", "גזען" ו"פתטי", אינן מהוות לשון הרע. זאת, משום שהדברים נאמרו במסגרת דיון על התבטאויותיו הפרובוקטיביות והקיצוניות של התובע עצמו, והתובע השתמש בחלק מהביטויים הללו גם לתיאור אחרים בפרסומיו בעבר. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההשוואה של הנתבע את התובע להיטלר מהווה לשון הרע. בית המשפט נימק זאת בכך שלמרות דעותיו הפרובוקטיביות של התובע, משמעות הקונוטציות השליליות העזות של המילה "היטלר" היא שיש בה כדי להשפיל ולבזות אדם בעיני הציבור. עם זאת, בית המשפט מצא כי לנתבעים עומדת הגנת תום הלב לפי חוק איסור לשון הרע, שכן ההערה הייתה הבעת דעתו של הנתבע על עמדותיו של התובע, שנאמרה במהלך דיון על עמדות אלה, ופרסומיו של התובע עצמו תמכו במסקנה זו. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעים לא פעלו בחוסר תום לב, והערותיהם היו סבירות בנסיבות העניין. עוד קבע בית המשפט כי הפרסומים השני, השלישי, הרביעי והחמישי, שדיווחו בעיקר על תוכנית הטלוויזיה שבה נאמרה ההודעה המכפישה או הגיבו לה, אינם מהווים לשון הרע. בית המשפט ציין את היעדר הראיות של התובע לנזקים מיוחדים כלשהם שנבעו מהפרסומים, ואת השיהוי בהעלאת טענות. בסיכומו של דבר, נדחתה תביעת לשון הרע, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.