ת"א 1946-10-17

תקציר

פסק הדין דן בשתי תביעות שהוגשו לבית המשפט על ידי ממן וספיר, הנובעות מהסכם שכירות שנחתם ביניהם, לפיו ספיר שכר מבנה מממן להפעלת סופרמרקט. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי ממן, מתייחסת למספר הפרות לכאורה של הסכם השכירות על ידי ספיר, ובהן: (1) העברת הזכויות במושכר ללא הסכמת ממן; (2) הפסקת הפעלת המרכול בבניין המושכר למשך כששה חודשים; (3) לא מסר את החזקה בבניין המושכר במועד הנקוב בהסכם השכירות; (4) החזרת המבנה המושכר עם ליקויים שונים. ממן ביקשה מבית המשפט להורות לספיר לשלם פיצויים בגין הפרות לכאורה אלה, לרבות פיצוי מוסכם על פי הסכם השכירות, וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני. התביעה השנייה, תביעה שכנגד שהגישה ספיר, מתייחסת להודעתה של ממן כי בכוונתה לחלט ערבות בנקאית שמסר לה ספיר במסגרת הסכם השכירות. ספיר טענה כי לא הפרה את הסכם השכירות ולכן אין לממן זכות לחלט את הערבות, וביקשה מבית המשפט להורות לממן להשיב את סכום הערבות. פסק הדין דן בפירוט בהוראות הסכם השכירות ובעובדות המקרה, וקובע כי ספיר אכן הפרה שתי הוראות בהסכם. ראשית, ספיר העבירה את זכויותיה במושכר ללא הסכמת ממן, למרות שהסכם השכירות דרש הסכמה כזו. עם זאת, בית המשפט מוצא כי ממן ויתרה על הפרה זו בהתנהגותה, שכן המשיכה להתנהל מול ממחה הזכויות, בידיעה שההעברה בוצעה ללא הסכמתה. שנית, ספיר הפסיקה את הפעלת המרכול בבניין המושכר למשך כחצי שנה, בניגוד להסכם השכירות, שחייב להפעיל את המבנה כסופרמרקט לאורך כל תקופת השכירות. בית המשפט קובע כי הפרה זו מהווה הפרה יסודית של ההסכם. עוד נקבע בפסק הדין כי ספיר לא מסרה את הבניין המושכר במועד הנקוב בהסכם השכירות, והחזירה אותו באיחור של חודש מהמוסכם. באשר לליקויים בבניין בעת החזרתו, בית המשפט מוצא כי ממן לא הצליחה להוכיח כי אלה לא נבעו מבלאי סביר, ולכן דוחה את תביעתה לפיצוי בגין ליקויים אלה. עם זאת, בית המשפט מקבל את טענתו של ממן בנוגע לגנרטור החירום שנמכר בטעות על ידי ספיר, ומורה לספיר לשלם 60 אלף שקל בתוספת מע"מ עבור גנרטור חלופי. עוד קובע בית המשפט כי ממן חילטה כדין את הערבות הבנקאית, שכן בעת החילוט כבר היה ברור כי ספיר הפרה את הסכם השכירות. בהתייחסו לסוגיית הסעדים פוסק בית המשפט לממן פיצוי חוזי מוסכם בגין הפרתו היסודית של ההסכם, וקובע כי סכום הפיצוי, השווה לדמי שכירות של שישה חודשים, הוא ביחס סביר לנזק שניתן היה לצפות בעת כריתת החוזה. כמו כן, בית המשפט פוסק לממן פיצוי מוסכם בגין האיחור במסירת הבניין המושכר, המחושב בשיעור של 150% מדמי השכירות החודשיים בגין כל חודש איחור, וכן את תשלומי החובה בגין התקופה בה עוכב הבניין. הסכום הכולל שנפסק לממן, לאחר ניכוי סכום הערבות הבנקאית, הוא 1,133,231 ₪. בית המשפט גם הורה לספיר לשלם לממן הוצאות בסך 70 אלף שקל. לפיכך, בית המשפט דוחה את תביעתה שכנגד של ספיר במלואה.