ת"א 39269-01-17

תקציר

השופט בחן בקפידה את הטיעונים והראיות שהציגו הצדדים. ראשית, טענת הנתבעים כי תקופת ההתיישנות חלפה נדחתה, שכן התביעה הוגשה תוך זמן סביר. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעים כי ההסכם שצורף לכתב התביעה לא היה ההסכם המקורי, וקבעה כי מדובר בהרחבה של טענת ההגנה ובהיעדר ראיות. באשר לאמיתות ההסכם, פסק השופט לטובת התובע, שכן הנתבעים לא הביאו כל ראיה שתתמוך בתביעתם. גם טענת הנתבעים כי הסכום הנקוב בהסכם היה 20,000 ₪ ולא 200,000 ₪ נדחתה, שכן מהראיות עולה כי אכן שולמו לנתבעים 200,000 ₪, אך לא ניתן לאשר את 37,000 ₪ הנוספים. השופט מצא את עדותו של הנתבע כבלתי אמינה בנקודה זו, ומאחר שנטל ההוכחה מוטל על התובע, הסכום הנוסף לא התקבל. השופטת גם דחתה את טענת הנתבעים כי ההסכם בוטל, לא מצאה כל ראיה לכך וסברה כי עדותו של הנתבע אינה אמינה. יתר על כן, אי חוקיות ההסכם, שהייתה ידועה לשני הצדדים מראש, לא הצדיקה אי עמידה בתנאיו. השופט קבע כי יש לאכוף את ההסכם, אך תביעתו של התובע הופחתה ב-37,000 ₪, שכן הוא לא הציג הוכחת תשלום בגין סכום זה. לסיכום, השופט הורה לנתבעים לשלם לתובע 700,000 ₪, בניכוי 37,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מכירת המגרש ועד התשלום בפועל. כמו כן חויבו הנתבעים לפצות את התובע בגין אגרת בית המשפט ולשלם את שכר טרחת עורך דינו, בסך 30,000 ₪. בפסק הדין נקבע כי כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, ולשני הצדדים נמסר על זכותם לערער על ההחלטה. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 08/05/2021.