עב"ל 201/10

תקציר

בדיון בתיק הערעור אישר בית הדין לערעורים את החלטת בית הדין האזורי לדחות את הערעור מחוסר ראיות מספיקות לאירוע עבודה חריג ביום 3.6.2007. תביעתו של המערער התמקדה בערעור על הממצאים העובדתיים הנוגעים לתנאי עבודתו, בטענה כי בית משפט קמא לא הכיר בעומס עבודה חריג. עם זאת, ערכאת הערעור דבקה בעיקרון הכללי של אי ביטול קביעות עובדתיות של ערכאות נמוכות יותר, במיוחד כאשר הן נאמרו על ידי שופטים שהעריכו ישירות את עדויות העדים. בית הדין האזורי ניתח בדקדקנות את שגרת העבודה והמשימות ביום הספציפי, והגיע למסקנה כי עומס העבודה תואם את דרישות הקיץ האופייניות לחברה. המערערת לא הציגה טעמים משכנעים לחלוק על מסקנה זו. יתר על כן, הטענה כי יש לבחון את האירוע מנקודת מבטו הסובייקטיבית של המערערת בלבד נתקלה באמות מידה משפטיות מבוססות המחייבות ראיות אובייקטיביות וסובייקטיביות לביסוס טענות בדבר אירוע עבודה חריג. בית המשפט התייחס לתקדים שנקבע בפרשת Sida משנת 2010, הקובע קווים מנחים ברורים לתביעות מסוג זה, תוך הדגשת הצורך להוכיח אירוע חריג באופן אובייקטיבי הקשור לעבודה והשפעתו על הלחץ הנפשי או הפיזי של הפרט. נוכח היעדר הוכחה מספקת מצד המערער, לא מצא בית המשפט בסיס למנות מומחה רפואי או לשקול אירוע עבודה חריג, דבר שהוביל לאישור פסק דינו המקורי של בית משפט קמא מבלי להטיל הוצאות על מי מהצדדים. פסק הדין הסופי, שניתן שלא בנוכחות הצדדים, אושר על ידי הרכב שופטים ונציגים מארגוני עובדים ומעסיקים כאחד.