ע"ע 50507-05-17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור לעיכוב ביצוע פסק דין קודם לטובת עובדת שתבעה את מעסיקה בגין זכאויות כספיות שונות הנובעות מהעסקתה וסיום העסקתה. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית הדין האזורי בתל אביב, הורה למעסיק לשלם לעובד סכומים שונים המקבילים לפיצויי פיטורים, פיצויים לתקופת הודעה מוקדמת, פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש והפרשות לפנסיה חסרות. המעסיק ערער על פסק דין זה, וביקש עיכוב ביצוע פסק הדין עד להליך הערעור בנימוק שסיכויי ההצלחה שלו גבוהים וכי ייגרם לו נזק גדול יותר אם פסק הדין יבוצע באופן מיידי וערעורו יתקבל מאוחר יותר. העובדת, לעומת זאת, טענה כי סיכויי הצלחת הערעור קלושים וכי אין לעכב אותה עוד יותר בקבלת הכספים המגיעים לה. בית הדין צידד בעובד וקבע כי סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים דיים כדי להצדיק עיכוב ביצוע וכי המעסיק לא סיפק הצדקה מספקת לכך. פסק הדין גם אישר מחדש את ממצאי בית הדין האזורי בנוגע לנסיבות סיום ההעסקה ולזכאויות הכספיות של העובד, וציין כי הן היו סבירות ופיצוי הולם. משכך, נדחה הערעור על עיכוב ביצוע, וחויב המעסיק לשלם לעובד את הוצאות הערעור ופסק הדין המקורי נותר בפירעון מיידי.