עת"מ 16592-08-12

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה משום שהעותרת לא סיפקה נימוקים משכנעים לבטל את החלטת רשות האוכלוסין לדחות את בקשתה למקלט מדיני. העותרת לא הצליחה להוכיח חשש אובייקטיבי מפני רדיפה על בסיס איומי אביה או ארוסה. החלטת הרשויות נמצאה סבירה משום שהעותרת יכלה להעתיק את מקום מגוריה בתוך ניגריה או לבקש הגנה מהרשויות הניגריות, דבר שיפיג את חששותיה. בנוסף, העותרת לא סיפקה באופן עקבי תיאור קוהרנטי של מצבה, דבר שערער את אמינותה. גם ההליכים המנהליים שנקטו הרשויות נמצאו סבירים ויישום בדיעבד של נהלים חדשים נחשב מקובל. יתר על כן, העותרת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להפעיל את עקרון אי-השיבה, האוסר על גירוש אנשים למדינות שבהן נשקפת סכנה לחייהם. לבסוף, טענת העותרת כי לא עודכנה על ההחלטה לדחות את בקשתה לדיון חוזר הופרכה על ידי תיעוד הרשויות המציג ניסיונות להודיע לה. מאחר שהעתירה נדחתה לגופה, בית המשפט לא התייחס לסוגיית השיהוי שהעלה המשיב. העותרת קיבלה הוראה לעזוב את ישראל עד ליום 1.3.2013, וצו הביניים האוסר על הרחקתה מוסר.