עע"מ 3202/21

תקציר

פסק הדין דן בעררים הנוגעים להחלטת הוועדה הארצית לפורמולה לאשר את תמ"א 1025, תוך התמקדות בבסיס הנורמטיבי של חוק התכנון והפיתוח הארצי. העררים מערערים על מרכיבים שונים, כגון הכללת פארק ובית חולים, ועל הסמכות לייעד שטחים לתכנון עתידי, לצד חשש לפגיעה בקרקע חקלאית. בית המשפט קבע כי יש לקבל חלק מהערעורים בחלקם, ובפרט להטיל ספק בסמכות לייעד שטחים לתכנון עתידי ולהכללת בית החולים, והגיע למסקנה כי הכללת בית החולים חרגה מהסבירות ואינה צריכה להיות חלק מהמסגרת הנוכחית. היא מדגישה את הצורך בקשר מהותי בין שימושים נוספים לבין פיתוח המגורים העיקרי בהחלטות תכנוניות. בית המשפט דחה סוגיות הנוגעות להכללת הפארק, וקבע כי הדבר נתון לשיקול דעתה של הוועדה בשל הצורך בשטחים פתוחים כמפורט בתמ"א 35. עם זאת, היא מצאה כי הייעוד התכנוני העתידי אינו עולה בקנה אחד עם החוק, והדגישה את הצורך בהחלטות ספציפיות לגבי שימושי קרקע. פסק הדין מזהה חוסר מידתיות בפגיעה בקרקע חקלאית, במיוחד בכפר ביאליק, וקורא לבחון מחדש. בסופו של דבר, בית המשפט מורה על אישור חלקי של העררים, דבר המחייב תיקוני תכנית, הוצאת בית החולים מהתכנית והערכה מחודשת של ההשפעה החקלאית של כפר ביאליק תוך שמירה על תוקף התוכנית הכוללת. פסק הדין מהווה דוגמה לאיזון בין צרכי הפיתוח לבין קיום קהילות חקלאיות מסורתיות ומסגרות משפטיות.