ת"א 49228/05

תקציר

פסק הדין דן בשתי טענות, אחת של משולם ואחת של זיסוביץ, בנוגע לראיון טלוויזיוני מכפיש. תחילה מסכם השופט את ההקשר האובייקטיבי של הראיון ומדגיש כי משמעות הדברים שנאמרו מתפרשת מנקודת מבטו של אדם סביר, ומבהיר כי כוונת הדובר או הבנת המרואיין אינה רלוונטית. באשר לטענתו של משולם, כי שאלותיו של זיסוביץ במהלך הראיון פגעו בשמו הטוב, קובע השופט כי השאלות היו לגיטימיות ורלוונטיות, ולכן נדחית טענתו של זיסוביץ. בהתייחס לטענתו של זיסוביץ, מקבל השופט כי דבריו של משולם, במהלך הראיון, היו לשון הרע. השופט בוחן את ההגנות השונות שהעלה משולם, ובהן אמת, תום לב והבעת דעה, ומוצא שאף אחת מהן אינה משכנעת. יודגש כי דבריו של משולם היו עובדתיים ולא דעות, והעובדות שהוצגו לא היו אמת. לאחר מכן דן השופט באחריות ללשון הרע, בהתחשב בתפקידיהן של משולם, זיסוביץ והטלוויזיה החינוכית, משדרנית התוכנית. נקבע כי משולם אחראי ללשון הרע הן במעגל הראשון (אולפן ההקלטות) והן במעגל השני (שידור הטלוויזיה). גם זיסוביץ והטלוויזיה החינוכית נמצאו אחראים, שכן הייתה להם חובה למנוע את פרסום לשון הרע ולא עשו זאת. עם זאת, אחריותו של זיסוביץ מצטמצמת ב-10% במעגל השני, בשל אשמתו הגדולה יותר של משולם. באשר להודעת צד ג', הטלוויזיה החינוכית נמצאה אחראית ל-50% מנזקי לשון הרע במעגל השני. השופט עובר לדון בנזקים שנגרמו לזיסוביץ ופוסק לו פיצוי בסך 41,500 שקל, אותו נדרשים משולם והטלוויזיה החינוכית לשלם, לצד שכר טרחה והוצאות משפט. עוד מדגישה השופטת כי תביעתו של זיסוביץ להתנצלות ששודרה במסגרת התוכנית היא מחוץ לסמכותו של בית המשפט ולכן היא נדחית. לבסוף, מדגישה השופטת כי התביעה שהגיש משולם הייתה "מנופחת" וכי לא נעשה כל מאמץ להביא ראיות לנזקים הנטענים, אשר נלקחו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, עם אפשרות לערער על ההחלטה בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.