ת"א 32031-08-17

תקציר

התובעת, שילדה בבית החולים של הנתבעים, סבלה מקרע נדיר בפרינאום במהלך הלידה, המסווג כ-א3. הקרע הצריך תפירה ייעודית שעל פי ההנחיות הרפואיות הייתה צריכה להתבצע על ידי רופא מומחה בחדר ניתוח סטרילי תחת סוגי הרדמה מסוימים, בהתחשב במורכבות האנטומיה הכרוכה בכך ובפוטנציאל התחלואה הקשה. התפירה לא בוצעה על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, לא על ידי רופא מומחה, לא בחדר ניתוח ולא בהרדמה המומלצת. החריגה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת היוותה הפרה ברורה של חובת הזהירות של בית החולים כלפי התובע. התובע חווה אי נוחות קשה וחוסר שליטה בסוגר בעקבות התפרים השגויים. חוות דעת המומחים קבעו כי קיים קשר מוכח בין אחוזי ההצלחה של התפרים לבין הכשרתו וניסיונו המקצועי של הרופא המנתח ובין סוג הקרע לחומרת התסמינים. סיכויי התובע להחלים ללא כל נזק אם ההליך בוצע כראוי נאמדו בין 64% ל-93%. סיכויי ההצלחה עקב הרשלנות ירדו משמעותית, והגדילו את ההסתברות לנזק שנגרם כתוצאה מהרשלנות ליותר מ-50%. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 231,000 ש"ח, מתוכם 100,000 ש"ח בגין כאב וסבל, 10,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, 20,000 ש"ח בגין סיוע לצדדים שלישיים, 90,000 ש"ח בגין אובדן הכנסות בעבר ובעתיד ו-11,250 ש"ח בגין אובדן פנסיה בעבר ובעתיד. הסכום הכולל כלל גם את שכר טרחת עורך הדין של התובע. הנתבעים חויבו לשלם סכום זה ביחד ולחוד, בתוספת ריבית, בתוך 30 יום.