ע"א 513/66

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור לפיצויים בגין הפרת הסכם מקרקעין. המערער הסכים לעבד ולבנות על חלקת קרקע שהוקצתה לו על ידי האגודה המשיבה, אך לא עשה כן במסגרת הזמן שנקבעה. לאחר מכן הקצתה האגודה את החלקה לדייר אחר, דבר שהוביל לתביעת הנזיקין של המערערת. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. ההפרה, שירדה לשורשו של ההסכם, נתנה לאגודה את האפשרות לבטל את החוזה, וזאת עשתה, על ידי הקצאה מחדש של הקרקע ללא הודעה מפורשת למערערת. חוסר התגובה מצד האגודה בעקבות הפרתה של המערערת הצביע על כוונתה לבטל את הקשר החוזי. זאת ועוד, טענת המערערת כי החלפת החלקה ביטלה את ההסכם המקורי לא התקבלה. בית המשפט קבע, כי חובת הבנייה של המערער היא תנאי יסודי וחוסר המעש הממושך שלו מקנה לעמותה זכות להקצות מחדש את החלקה. בנוסף, הימנעותה של ההתאחדות מביטול ההסכם במפורש לא זיכתה את המערער בדרישה למימושו, מה גם שהוא עצמו הפר את החוזה. לבסוף, הסכימו השופטים לדחות את הערעור, כאשר השופטים ויתקון ולנדוי הדגישו כי התמהמהותו של המערער בעמידה על זכויותיו והיעדר ראיות בדבר שווי הקרקע בשנת 1953 (מועד ההפרה) פגעו בתביעתו לפיצויים. השופט ברנזון הסכים אף הוא, והדגיש את מחדלו של המערער במילוי חובותיו. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם הוצאות בסך 500 ל"י לכל אחד משני המשיבים.