על"ע 663/90

תקציר

בית המשפט העליון בחן האם ניתן לחייב את לשכת עורכי הדין לשלם עבור ההוצאות שנגרמו לעורך דין שזוכה בהליך משמעתי. חוק לשכת עורכי הדין אינו מתייחס במפורש לחובת לשכת עורכי הדין לשלם הוצאות, אם כי הוא מאפשר הטלת הוצאות על נאשמים ומתלוננים שהורשעו. בית המשפט שקל תקדימים משפטיים קודמים, אשר קבעו בדרך כלל כי ניתן לחייב הוצאות רק באישור סטטוטורי. עם זאת, השופט לוין טען כי בעוד שבאופן מסורתי לגופים שיפוטיים יש סמכות לפסוק הוצאות, אין להחיל זאת על הליכים בעלי אופי מעין-פלילי ללא הסמכה חקיקתית ספציפית. השופט ברק חלק על כך, ותמך בסמכות הטבועה של גופים מעין שיפוטיים, כמו בית הדין למשמעת, להטיל הוצאות, בקובעו כי היעדר איסור מפורש בחוק לשכת עורכי הדין צריך לאפשר סמכות כזו המבוססת על עקרונות משפטיים כלליים. הוא גם הדגיש כי תשלום ההוצאות עולה בקנה אחד עם דיני הנזיקין, ומאפשר למעשה פיצוי על עונשים לא צודקים. למרות עמדתו של ברק, הרוב פסק נגד חיוב לשכת עורכי הדין בתשלום הוצאות לטובת עורך הדין שזוכה, דבר המצביע על צורך בתיקון חקיקה כדי להתמודד עם פער זה. פסק הדין משקף איזון דק בין סמכות פרוצדורלית לבין בהירות חקיקתית, תוך קריאה לרפורמות משפטיות לפתרון אי-ודאות ולהבטחת מנגנוני פיצוי הוגנים בהליכים משמעתיים.