ע"א 5035/98

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון דחה את הערעור על החלטת מינהל מקרקעי ישראל לקבל הצעה של מישור החוף לשני מתחמי בנייה למגורים, לאחר שבתחילה דחה אותה על בסיס החלטה 753 המקורית. הערעור נדחה בעקבות הכנסת החלטה 765, ששינתה את הקריטריונים לקבלת הצעות כך שיאפשרו הצעות העולות על 50% מהשווי המוערך של הממשלה אם הן ההצעה הגבוהה ביותר. בית המשפט הכיר במעמדן של המערערות (חברות בנייה אחרות) בשל מעורבותן בפרויקט הרחב, אך אישר את החלטת ועדת המכרזים וקבע כי פעולות הוועדה היו חוקיות וסבירות במסגרת המדיניות החדשה. בית המשפט הדגיש כי החלטות מנהליות עשויות להשתנות למען אינטרס ציבורי משמעותי או שינוי נסיבות, וכל שינוי כזה חייב לעמוד בעקרונות ההגינות והשוויון. השינוי שערכה ועדת המכרזים, שנבע מצורך סביר ליישר קו עם ירידת מחירי הנדל"ן ולייעל את האינטרס הציבורי, נחשב ראוי. הכנסת ההצמדה להצעה המקורית נחשבה לשינוי לא מהותי, תוך שמירה על תקינות הליך המכרז. חששותיהם של המערערים בדבר תחרות בלתי הוגנת נדחו, שכן הם לא עמדו בקריטריונים המתוקנים או שלא הגישו הצעות במתחמים שבמחלוקת. פסק הדין התייחס גם לצורך בהידברות בין הצדדים במהלך ההליכים המשפטיים, ולא מצא כל פסול בכך. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את נאותות פעולותיה של ועדת המכרזים ומטיל הוצאות על המערערים.