ה"פ 6138/07

תקציר

המבקשת הגישה בקשה למתן פסק דין הצהרתי, בו נקבע כי המשיבה מס' 2, הקרן הקיימת לישראל, היא הבעלים של חלקת קרקע בירושלים וכי המבקשת זכאית להחכיר את הקרקע האמורה. כן מבקשת המבקשת צו מניעה שיורה על רישום המקרקעין ועל המשיב מס' 1, האפוטרופוס הכללי, לבצע את הרישום. בנוסף, מבקש המבקש סעד הצהרתי בעניין דמי הניהול; עם זאת, עניין זה יידון בשלב מאוחר יותר. הקרקע המדוברת, הממוקמת בין הישוב בית צפאפא לכביש תלפיות-קטמונים בירושלים, נרכשה על ידי קק"ל בשנת 1924 והוחכרה לסולל בונה בשנת 1926 לתקופה של 49 שנים. בשנת 1929 הועברו זכויות החכירה למבקש. הקרקע נכללה בירדן בעקבות הסכם רודוס ונרשמה על שם הממונה על נכסי האויב בירדן. לאחר מלחמת ששת הימים עברה הקרקע לניהולו של האפוטרופוס הכללי, וזו הייתה טעות שכן קק"ל נשארה הבעלים. המבקש מבקש לשחרר את הקרקע מהאפוטרופוס הכללי, אך האחרון משיב בחיוב, מותנה בתשלום דמי ניהול. המבקש חולק על תשלום אגרות אלה והעניין מובא בפני בית המשפט. המבקשת טוענת כי היא בעלת זכויות החכירה בנכס ומעולם לא ויתרה עליהן. מנגד, טוענים המשיבים כי זכויות החכירה פקעו בשל שלושה טעמים: ראשית, הסכם החכירה כלל תנאי התליה שלא התקיים; שנית, קיימים חסמים תכנוניים לשימוש בקרקע למחצבה, המטרה המפורטת בחוזה החכירה; ושלישית, המבקש נטש את הקרקע במשך שנים. בית המשפט קובע כי מטרת הסכם החכירה היא להחכיר את הקרקע ולא לבנות מחצבה באופן ספציפי, ולכן היעדר מחצבה אינו מבטל אוטומטית את ההסכם. יתר על כן, בית המשפט קובע כי ההסכם אינו בלתי חוקי למרות שינויים בחוקי התכנון והבנייה ההופכים את המחצבה לבלתי אפשרית, וכי לא ניתן לראות בחוזה בטל מחמת נטישה. המשיבים לא הביאו ראיות מספיקות כדי להראות כי המבקש התכוון לנטוש את החוזה, במיוחד בהתחשב בחוסר המעש של קק"ל עצמה ובהימנעותה מביטול ההסכם או דרישת דמי חכירה. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת המבקשת, תוך הכרה בזכויות החכירה שלה בנכס. ב-26 במאי 2009 נקבע דיון נוסף בנושא דמי הניהול.