עמ"ת 37852-03-22

תקציר

מדינת ישראל ערערה על החלטת בית משפט השלום בירושלים לשחרר למעצר בית צעיר בן 23, המואשם בשלושה סעיפים של סחר בסמים מסוג אל-אס-די, בבית אמו. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על אישורם של שני מפקחים ועל מספר תנאים שנועדו למתן את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. המדינה טענה כי לא היה מקום לאשר את שחרורו של המשיב שכן נשקפת ממנו סכנה לחברה, וכי אין די בחלופה זו כדי להקל על סכנה זו, במיוחד לאור העובדה שהמיקום המוצע היה סמוך למקום ביצוע העבירות. גם הרקע של המשיב, שכלל מצב משפחתי בעייתי ושימוש בסמים, היווה מקור לדאגה. לאחר ששקל את תסקיר שירות המבחן, הסכים השופט עם טענות המדינה, וציין כי למרות החלטות קודמות שהדגישו את הצורך בתוכנית טיפולית, לא הוצעה תכנית כזו. זאת ועוד, אמו של המשיב, שאושרה כמפקחת, לא הייתה בחירה ראויה בהתחשב בנסיבותיה ובחוסר יכולתה לפקח עליו ביעילות. בסופו של דבר התקבל הערעור, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר בוטלה. המשיב הוצא צו מעצר עד תום ההליכים, אלא אם יציע חלופת מעצר הולמת אחרת הכוללת תכנית טיפול מוגדרת, נמצאת הרחק מסביבת העבירה וזוכה לפיקוח צמוד ומתאים. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, שהסכימו לדרך פעולה זו.