ת"א 35556-10-21

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונה, תבע בגין נזקי גוף שנגרמו לו, ופסק דין זה מסכם את החלטת בית המשפט בעניין. השופטת פתחה בהערכת נכותה התפקודית של התובעת, בהתחשב בנכותה הרפואית, ובהשפעת התאונה על יכולתה לתפקד ולעבוד, במיוחד לאור גילה הצעיר. השופטת קיבלה את הטענה כי התאונה פגעה בתפקודה של התובעת, אך לא קיבלה את טענתה כי נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית, בשל נסיבות מסוימות המעיבות על יכולתה לתפקד. לאחר מכן, פנה השופט לדיון בהפסדי שכר, בעבר ובעתיד. לגבי הפסדי שכר בעבר, קבעה השופטת את שכר הבסיס על 5,669 שקל, בהתחשב במספר תקופות נכות בעקבות התאונה. השופטת קבעה כי הפסדי השכר הקודמים של התובעת הסתכמו ב-77,934 שקל. באשר להפסדי שכר עתידיים, פסקה השופטת לטובת טענת התובעת כי יש להשתמש בשכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב, בהתחשב בגילה הצעיר בעת התאונה. עם זאת, השופטת הפחיתה את הפיצוי על סמך נתונים קונקרטיים לגבי נסיבותיו של התובע. לפיכך פסקה השופטת לתובע 299,604 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים. לאחר מכן דנה השופטת בזכויות פנסיוניות וסוציאליות, עזרה לצד שלישי, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, כאב וסבל. התובע קיבל 47,192 ₪ עבור הפרשות לפנסיה, 40,000 ₪ עבור עזרה בעבר ובעתיד מאחרים, 60,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות ו-31,028 ₪ עבור כאב וסבל. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 555,758 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה אם לא ישולמו בתוך 30 יום. כמו כן חויבה הנתבעת לפצות את התובע בגין האגרה ששולמה ושכר טרחת עורך דין.