ע"פ 10058-09-23

תקציר

החלטת הרוב, שנכתבה על ידי השופט דאוד, מציעה לדחות את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להרשיע את המשיב, צעיר, בעבירות המיוחסות לו. השופט דאוד מדגיש את חלקו המוגבל של המשיב בעבירות, שהן עבירות רכוש, גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי והמלצות חיוביות של שירות המבחן, וקובע כי חסרונותיה של הרשעה עולים על ערכה הגלום במקרה זה. זאת ועוד, עבירות המשיב אינן נופלות לקטגוריה של עבירות חמורות המחייבות הרשעה לשם הרתעה. בהתחשב בעברו הנקי של המשיב, בסיכוייו להשתקם ובנסיבות המקרה, מסיק השופט דאוד כי יש להחיל את החריג לכלל ההרשעה, ויש לחסוך מהמשיב את הכתם הבלתי מחיק של רישום פלילי. השופטת בולוס, בהתנגדותה, סבורה כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את המשיב. לטענתה, החלטת בית המשפט המחוזי אינה עומדת בעקרונות של הימנעות מהרשעה של בגירים, אותם יש להחיל באופן צר ורק במקרים חריגים. לדברי השופט בולוס, המשיב לא הוכיח די הצורך כי ייגרם לו נזק חמור מהרשעה, וחומרת עבירותיו מחייבת הרשעה לשם הרתעה ושמירה על שוויון בפני החוק. היא מדגישה כי אין ליתן משקל מופרז לגילו של המשיב, וגישת הרוב עלולה להוביל לתוצאה בלתי סבירה בה נמנעת הרשעה אך ורק בשל היעדר ראיות קונקרטיות לפגיעה. בסופו של דבר, רוב בית המשפט מסכים עם עמדתו של השופט דאוד ודוחה את ערעור המדינה, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להרשיע את המשיב.