ערר 8204-07-19

תקציר

הערעור הוגש על ידי חברה שהחליטה לפרק מרצון ולהעביר את זכויות הבעלות שלה בנכס לבעלי מניותיה, בכפוף לזכויות החכירה שלהם. המערערת טענה כי היטל ההשבחה – מס המוטל על עליית ערך מקרקעין עקב החלטות תכנוניות – צריך להיות מוטל על החוכרים ולא על החברה עצמה, וכי גובה ההיטל אינו נכון. עם זאת, בית המשפט מצא כי החברה, כבעלים הרשומים של הנכס בעת ההעברה, הייתה הגורם המתאים לשאת בהיטל. בית המשפט אישר גם את הערכת השמאי המכריע לגובה ההיטל, שהתבססה על שווי הנכס במועדים שבהם התקבלו החלטות תכנוניות רלוונטיות. השמאי העריך נכונה את שווי הנכס, לרבות זכויות הבנייה, ובית המשפט לא ראה עילה להתערב בהחלטתו, במיוחד נוכח היקף ההתערבות המצומצם במקרים כאלה. כמו כן, נדחתה טענת החברה כי לא ניתן לפתח את שטח המרתף של הנכס, שכן השמאי המכריע ביקר בנכס ואישר כי הפיתוח אפשרי. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשיב.