ע"א 64982-09-16

תקציר

השופטים דחו את הערעור לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שכן פסק דינו של בית משפט קמא עמד בדרישות הדחייה. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי השיקים שהוצגו לאחר הודעת המערער על סגירת חשבונו נדחו בשל היעדר יתרה מספקת, כנדרש בחוק. המערערת טענה כי החשבון נסגר עקב אילוצים שנבעו מעיקול בלתי מוצדק, אך השופטים ציינו כי הדבר אינו רלוונטי וכי החשבון נסגר ביוזמת המערערת. עוד קבעו השופטים כי הבנק פעל כדין כאשר סירב לפרוע את השיקים שהוצגו לאחר סגירת החשבון והוסיף אותם לרשימת ההגבלות, ונכונותו המאוחרת להותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט לא הצביעה על אי חוקיות קודמת. המערערת טענה כי קיים הסכם עם הבנק לחריגות ספציפיות עד 3,000 ₪, אך בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך וראה בעדותו של המערער עצמו תמיכה בגרסתו של הבנק לאירועים. עוד קבעו השופטים כי אישורו הקודם של הבנק למשיכות יתר מסוימות אינו מחייב אותו להמשיך בכך וכי המערערת לא סברה באופן סביר כי הבנק יפרע את השיקים. זאת ועוד, טענת המערערת כי הבנק גרם להגבלת החשבון שלא כדין לא נתמכה בראיות. לפיכך דחו השופטים את הערעור, חויבו המערערים בתשלום למשיב הוצאות בסך 6,000 ₪ ואישרו את פסק דינו של בית משפט קמא.