ת"א 57789-06-21

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של בורר בסכסוך בין שני שותפים שווים בעניין פירוק השותפות ביניהם. בית הדין מכיר בכך שסוגיות הנוגעות לקיומם של יחסי עבודה או אירועים המפעילים זכויות מגן אינן מתאימות לבוררות. עם זאת, במקרה דנן, מערכת היחסים בין המבקש למשיב היא של שותפים שווים, ולא של מעביד ועובד, ושני הצדדים הסמיכו את הבורר להחליט על תנאי פירוק השותפות ביניהם. פסק הדין מתייחס גם לטענות המבקש בדבר חוסר סמכות, סתירה פנימית, חוסר החלטיות וסתירה לתקנת הציבור בפסק הבוררות. בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות אלה. פסק הבוררות מתבסס על הסכמת הצדדים ועל הנוהג בתעשייה, והחלטת הבורר לקבוע מועד פרישה למבקש תקפה, שכן היא הייתה במסגרת הסמכות שהוענקה על ידי הצדדים. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי פסק הבוררות אינו סותר פנימית, אינו חד משמעי או נוגד את תקנת הציבור. פסק הבוררות נועד לחלק את הכנסות השותפות באופן מדויק ואינו גורם נזק למבקש. לבסוף, הסכם השותפות ואופיו הענפי אינם תומכים בתביעת המבקש לתשלום הון נפרד. פסק הדין דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות ומאשר את פסק הבוררות עצמו, ומורה למבקש לשאת בהוצאות ההליך.