בד"א 77/98

תקציר

סמכותו של בית הדין הארצי להתערב בהחלטות ביניים של בית המשפט המחוזי באמצע דיונים, ולא במסגרת ערעור על פסק דינו הסופי של בית המשפט המחוזי, היא השאלה המרכזית במקרה זה. המבקש, שהועמד לדין משמעתי בתשעה סעיפים, ביקש לערער על שתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי: האחת בדבר פסילת ראש בית המשפט, והשנייה בדבר דחיית הבקשה להמיר את כתבי האישום בקובלנה אחת מתוקנת. בית הדין בוחן את הדין בכל הנוגע לערעורים על החלטות ביניים בשיטות משפט שונות, לרבות משפט פלילי, אזרחי, מינהלי ודיני עבודה, וכן בהליכים משמעתיים. היא שוקלת את היתרונות והחסרונות של התרת ערעורים כאלה, לרבות מראית פני הצדק, מהירות ההליכים, יעילות וחוסר הפיכות של החלטות מסוימות. מסקנת בית המשפט היא כי יש להגיע לדרך ביניים, המאפשרת ערעור על החלטות ביניים מסוימות הראויות לדיון לפני מתן פסק דין, תוך הימנעות מערעור על כל החלטת ביניים. באשר לערעורים הספציפיים הכלולים בחוק לשכת עורכי הדין, בית המשפט מוצא כי המונח "פסק דין" בחוק אינו חד משמעי וניתן לפרשו ככולל החלטות ביניים מסוימות. היא קובעת כי החלטה על פסילת שופט יכולה להיחשב כפסק דין וניתן לערער עליה, אך החלטה בתלונה המתוקנת אינה ניתנת לערעור. לחילופין, בית המשפט בוחן את המקרה גם מנקודת מבט של השלמת פערים חקיקתיים. מסקנתה היא כי קיים פער בחוק לשכת עורכי הדין בכל הנוגע לערעור על החלטה בדבר פסילת שופט, וניתן למלא פער זה באמצעות מתן אפשרות לערער. עם זאת, אין פער בנוגע לערעורים על החלטות ביניים באופן כללי, ולא ניתן לערער עליהם. בית המשפט מקבל את הערעור על פסילת השופט ומורה על מינוי חבר אחר לבית המשפט. היא דוחה את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר הגשת קובלנה מתוקנת מחוסר סמכות. פסק הדין ייבחן על ידי הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין ושר המשפטים לשינויי חקיקה אפשריים.