ע"א 9107/06

תקציר

הערעור והערעור שכנגד נסובים סביב תאונת דרכים שהובילה למותו של יורם בלינדר בגיל 38. עיזבונו של בלינדר והוריו תבעו פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת העיקרית היא גובה הפיצויים המגיעים למערערים בגין אובדן השתכרות במהלך "השנים האבודות" – השנים שבהן יכול היה בלינדר לעבוד אלמלא נפטר. בית משפט קמא פסק למערערים פיצוי בסך 197,550 ש"ח. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. המערערים טענו כי הפיצוי בגין אובדן הכנסה היה נמוך מדי וכי היה מקום לפסוק להם פיצוי נוסף בגין טיפול וסיעוד שהמנוח היה מעניק. המשיב, לעומת זאת, סבר כי הפיצוי בגין אובדן הכנסה גבוה מדי, שכן למנוח לא הוכחה יכולת לחסוך כסף. בית המשפט עמד בהרחבה על הרקע העובדתי שהוביל לתיק ועל פסק דינו של בית משפט קמא, אשר פסק למערערים סכום המבוסס על ההנחה כי המנוח היה חוסך 10% מהכנסתו הצפויה עד לפרישתו. בית המשפט דחה את טענות המערערים כי שגה בית משפט קמא בחישוביו וכן דחה את בקשת המשיב להפחית עוד יותר את הפיצוי. השופט קבע כי החלטתו של בית משפט קמא סבירה, במיוחד נוכח חוסר הוודאות סביב הוצאותיו וחסכונותיה העתידיים של המנוחה. לפיכך, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, וסכום הפיצוי הראשוני עמד בעינו.