בש"פ 6395/18

תקציר

פסק הדין דוחה בקשה להעברת דיון בבית המשפט למקום אחר, ומדגיש את ההשלכות והנטל המנהלי המשמעותיים שהעברות כאלה מטילות על מערכת המשפט. התייחסות חוזרת ונשנית לפסק הדין משנת 2018 בעניין סעדיה נ' ק.ש. חתמים בינלאומיים, המדגישה כי העברת תיקים לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט דורשת הצדקה משכנעת, בעיקר כאשר היא מפחיתה משמעותית את העלויות לבעלי הדין ולמערכת בתי המשפט. בית המשפט מאזן בין נוחות הנאשמים לבין יעילות אכיפת דיני התעבורה, ומציין כי שוטרי התנועה הם משאבים יקרי ערך בהבטחת הבטיחות בדרכים. הוא מזכיר את ההטיה הקוגניטיבית המכונה "הטיית זמינות", שבה קשיים מיידיים, כמו היעדרות מעבודה, משוקללים יותר מאשר נזקים פוטנציאליים רחבים יותר, כגון אכיפת חוקי תעבורה מוחלשת. בית המשפט מדגיש כי בקשות להעברת מבחני תעבורה נדחות בדרך כלל, אלא אם קיימות נסיבות חריגות באמת, אשר יש בהן כדי לשבש מאוד את חיי המבקש. במקרה זה, טען המבקש לקושי לנסוע מאשדוד לפתח תקווה אך לא הפגין קושי חריג מעבר לאי הנוחות האופיינית. לפיכך, הבקשה נדחתה, בהתאם לתקדים המעדיף יעילות ומעשיות בטיפול בעבירות תנועה בהן נדרשת עדות שוטר. למרות שלמבקש יש זכות לטעון לחפותו, אין לו זכות לבחור פורום, שכן החוק מחייב שהמשפט יתקיים בתחום השיפוט שבו בוצעה העבירה, אלא אם כן נקבעו נסיבות חריגות.