ת"א 2241/05

תקציר

התובע, שהיה קטין באותה עת, נפגע בתאונת דרכים והגיש תביעת פיצויים כנגד הנתבעים. הנתבעת מס' 2 הודתה בחבות, והותירה את המחלוקת למוקד היקף נכותה של התובעת והפיצויים המגיעים לה. בית המשפט מינה שלושה מומחים רפואיים כדי להעריך את מצבו של התובע. הקונצנזוס ביניהם היה כי לתובעת נגרמה נכות נפשית לצמיתות בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה, בעוד שתלונותיה האחרות, בעיקר אלו בעלות אופי אורתופדי, לא היו מבוססות. בקשת התובע לבדיקה נוספת על ידי המומחה הפסיכיאטרי נדחתה מאחר שהמומחה לא מצא קשר בין הסימפטומים המתוארים לבין התאונה. בית המשפט מצא את טענותיה של התובעת לנכות תפקודית מוגזמות ולא אמינות, וקבע כי הן ברובן אינן קשורות לתאונה, אלא נובעות מתכונות אישיותה. נקבעה לה נכות תפקודית בשיעור של 10%. בית המשפט פסק גם על בסיס השכר של התובעת, קבע אותו על מחצית השכר הממוצע במשק, וחישב את שכרה בהתאם. לתובע נפסק סך של 398,648 ₪, שכללו הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, הפסדי הפרשות לפנסיה, כאב וסבל והוצאות רפואיות. לפסק הבוררות נוספו 13% שכר טרחת עורך דין וסכום שכר טרחת בית המשפט שהיה נגבה אילו הוגשה התביעה לבית משפט השלום, שכן התביעה בבית המשפט המחוזי הייתה מיותרת. פסק הדין כלל גם איסור פרסום פרטיו האישיים של התובע.