ת"א 111413/99

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה אזרחית שהגיש בן בשם אמו המנוחה נגד ארגון שסייע לניצולי שואה לקבל פנסיה מגרמניה. העמותה הוקמה על ידי עו"ד ישראל פרי ויורשיו הם גם הנתבעים בתיק זה. נאשמים נוספים כוללים שתי חברות למטרות רווח הקשורות לעמותה. השירותים שסיפקו הנתבעים לתובעת המקורית, הגב' רחל בילרמן, ניצולת שואה, היו נגועים במרמה ובמצג שווא. ליבת המחלוקת נסובה סביב תביעות כספיות להחזר, כאשר התובע דורש להחזיר את כל התשלומים ששולמו לנתבעים. ההליכים עוכבו בשל הליכים פליליים נלווים נגד חלק מהנאשמים, שהסתיימו בשנת 2014. בינתיים, התיק האזרחי הפך במידה מסוימת למבוי סתום כתוצאה מפסקי דין בתיק הפלילי ובתיקים אזרחיים דומים אחרים. טענות התובע הן כפולות. ראשית, הם טוענים כי הנתבעים התרשלו בכך שלא דאגו לכך שגב' בילרמן תקבל תשלומי פנסיה רטרואקטיבית לשנת 1983, וכתוצאה מכך נגרם לה הפסד כספי. שנית, לטענתם, הנתבעים גבו מגב' בילרמן דמי ביטוח חיים, למרות שלא סיפקו לה ביטוח כלשהו. הנתבעים מכחישים את הטענות ומעלים את תקופת ההתיישנות כהגנה. השופט פוסק לטובת הנתבעים, ודוחה את התביעה במלואה. פסק הדין מתבסס על מספר גורמים. לגבי התביעה הראשונה, השופט מוצא אותה כהתיישנות, שכן היא הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים. יתר על כן, הטענה נעדרת שחר וראיות התומכות בה. גם התביעה השנייה, הקשורה לדמי ביטוח, נדחית. השופטת מקבלת את טענת הנתבעים כי רק סכום העולה על תעריף השוק לדמי ביטוח חייב בהחזר, אך התובע לא הביא כל ראיה לשער השוק. כמו כן, השופטת מציינת כי טענות התובע אינן עקביות ומהוות שינוי פסול. השופט מתייחס גם לטענות אחרות שהעלה התובע ומוצא אותן לא משכנעות. אלה כוללים תביעה בדבר תשלום עבור שירותים משפטיים, אשר השופט דוחה בשל חוסר ראיות ושינויים בטיעוני התובע. השופט מוסיף ומותח ביקורת על היקפה הרב של התביעה, שנראה כי השפיע על ניהול ההליך, ומבהיר כי הנתבעים אינם חייבים בהוצאות, נוכח חומרת התנהלותם כפי שבאה לידי ביטוי בהליך הפלילי. לבסוף, השופט מציין כי התובע בחר שלא להיות חלק מתביעה ייצוגית נגד הנתבעים ומציע לנתבעים לשקול לאפשר לתובע להצטרף מחדש לקבוצת התובענה הייצוגית. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים והם שומרים לעצמם את זכות הערעור.