עת"מ 10727-10-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירה לקבלת בקשת העותרים להיתר להקמת מרכז מסחרי על אדמתם, אשר נדחתה על ידי רשויות התכנון המקומיות. סירובו של האחרון התבסס על הצורך לטפל במצוקת החניה באזור. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת העותר. השופט קבע כי בקשת העותר תואמת את תוכנית בניין העיר, ורשויות התכנון אישרו בעבר בקשות דומות של העותר. כמו כן, הבקשה נבחנה על ידי מהנדס הוועדה המקומית, שלא זיהה התנגדויות, והוועדה המקומית עצמה, לאחר ביקור באתר, לא העלתה כל חשש מוצדק. השופט מתח ביקורת על החלטת ועדת הערר, שניסתה לאזן בין האינטרס הציבורי לזכויות העותר, אך בסופו של דבר לא עשתה זאת באופן סביר. החלטת הוועדה לעכב את הוצאת ההיתר כדי ליצור מצב שבו ניתן יהיה לשקול תכנית חדשה הוגדרה כבלתי סבירה ובלתי בת קיימא. השופט הדגיש כי על רשויות התכנון להפעיל את שיקול דעתן במסגרת החוק, ובמקרה זה לא ניתן משקל מספק לזכות הקניין של העותר, המוגנת בחוק היסוד. משכך, קיבל בית המשפט את העתירה והורה לוועדה המקומית להנפיק בהקדם את ההיתר המבוקש. בנוסף, חויבו המשיבים לפצות את העותר בגין הוצאותיהם ושכר טרחתם בסך של 30,000 ₪.