תו"ב 43231-12-10

תקציר

הנאשמים בע"מ ומימון בן עמי הואשמו בעבירה של שימוש מופרז בקרקע חקלאית. הקרקע המדוברת, מגרש 33, נמצאת בתחום התכנון של הוועדה המקומית לתכנון עמק לוד. הנתבעים טענו כי השימוש שלהם בקרקע מהווה "שימוש חקלאי", טענה שהופרכה על ידי התביעה. לאחר בחינת הראיות והבדיקות שבוצעו על ידי מפקח, מצא בית המשפט כי השימוש בקרקע לא היה נחוץ במישרין לייצור חקלאי. טענת התביעה כי הקרקע שימשה כמחסן הוכחה, וטענת הנתבעים כי שימשה כבית אריזה נדחתה. בית המשפט קיבל את הטענה כי בית אריזה דורש ניהול ותנאי עבודה סבירים, אך ציין כי אין בכך כדי לשנות את מהות השימוש כמחסן. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי השימוש בקרקע כבית אריזה אינו עומד במבחני האינטגרטיביות והצורך בשימוש חקלאי. העובדה שהתוצרת שנארזת במבנה מקורה במשקים חקלאיים הממוקמים במקומות אחרים והועברה לאתר מעידה על כך שהשימוש לא השתלב עם הייצור החקלאי בקרקע. בנוסף, הנתבעים לא הוכיחו את נחיצות הימצאותו של בית האריזה על קרקע חקלאית. בית המשפט הדגיש כי הפרשנות המצמצמת של המונח "שימוש חקלאי" היא ארוכת שנים וכי פסקי הדין האחרונים אינם מהווים שינוי בחוק. כתוצאה מכך, הרשיע בית המשפט את הנאשמים בעבירה המתוארת בכתב האישום, בין אם הקרקע שימשה כמחסן ובין אם כבית אריזה, שכן אף אחד מהשימושים לא ענה להגדרה של "שימוש חקלאי". פסק הדין ניתן ביום 31.12.2013.