ת"א 1009/02

תקציר

התובע נפגע בתאונת דרכים ותבע פיצויים. הנתבעים לא חלקו על גרסת התובע לאירועים שהובילו לתאונה. השופט פסק לטובת התובע ופסק לו פיצויים בסך 4,334,729 ש"ח לאחר ניכוי סכומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי. עוד קבעה השופטת כי התובע זכאי למינימום של 25% מסך הנזק שנפסק, כפי שנקבע בחוק הביטוח הלאומי. התובע אושפז למשך 132 ימים עקב התאונה וסבל ממספר פציעות קשות. ידו הימנית נקטעה והוא אובחן עם שבר נפיץ בעצם השוקה ברגלו השמאלית. השופטת קיבלה את טענת התובע כי עשה מאמצים למצוא עבודה אך ללא הצלחה, וקבעה את נכותו התפקודית בשיעור של 75%. השופט חישב את הפסד ההשתכרות של התובע, בעבר ובעתיד, ופסק לו 2,374,377 ש"ח, לצד 100,000 ש"ח בגין אובדן פנסיה וזכויות סוציאליות. השופטת דחתה את תביעתו של התובע להתאמות דיור אך פסקה לו 533,383 ש"ח עבור סיוע לצד ג', בעבר ובעתיד. השופט פסק גם לטובת התובע בעניין עזרי ניידות, צרכים רפואיים וכאב וסבל. השופטת הורתה לנתבעים 1 ו-3, ולנתבעים 2 ו-3, לשלם לתובע ביחד ולחוד את הסכום שנותר לאחר ניכויים ותשלומים קודמים, שהסתכמו ב-568,567 ש"ח. סכום זה, במערכת היחסים בין הנתבעים, היה אמור להיות שווה בשווה. השופטת קבעה כי על הנתבעים 2 ו-3 לשאת בסכום הנוסף הנדרש כדי להגיע עד ל-25% מסך הנזק שנפסק, שהסתכם ב-515,115 ש"ח, ואילו הנתבעת 1 הייתה פטורה מתשלום זה מאחר וביטחה את רכבו של מעסיקו של התובע. השופט הורה לנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין, הוצאות, הפרשי הצמדה וריבית.