עת"מ 11012-07-19

תקציר

שוטר, שעבד במשטרת ישראל כ-24 שנים, פוטר מהשירות בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו בבית הדין המשמעתי בשנת 2017. כתב האישום עסק בהתנהלותו של הקצין בשנת 2014, בה דיווח על שעות עבודה כוזבות בחמש הזדמנויות שונות. במסגרת הסדר טיעון הודה הקצין בעובדות כתב האישום והורשע, תוך שהוא מקבל נזיפה חמורה והורדה בדרגה. בעקבות הרשעה זו החליט המשיב – ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל – לפטר את העותר, בנימוק של חומרת מעשיו והשפעתם על אמינותה ותקינותה של עבודת המשטרה. העותר טען כי ההחלטה אינה סבירה ודינה להתבטל, תוך העלאת מספר טענות התוקפות את הבסיס המשפטי לפיטורים וטוענות לחוסר תקינות בהליך קבלת ההחלטות של המשיב. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות העותר ודחה את העתירה. השופט אישר את שיקול דעתו הרחב של המשיב בקביעת התאמתם של אנשים לשרת במשטרת ישראל והגיע למסקנה כי החלטת הפיטורים סבירה, במיוחד בהתחשב באופי העבירות של העותר והשפעתן על אמון הציבור. כמו כן, דחתה השופטת את טענות העותרת בדבר היעדר הנמקה והיעדר מאגר של החלטות פיטורים, והדגישה כי הנמקתו התמציתית של המשיב הייתה מספקת וכי היעדר מאגר מידע אינו פוסל את ההחלטה.