ע"פ 10118/06

תקציר

שני קטינים מדהיישה, המערער 1 והמערער 2, ערערו על גזר דינם בגין עבירות טרור. הם הורשעו בניסיון להצטרף לארגון טרור, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין ושהייה בישראל. בית המשפט המחוזי בירושלים גזר עליהם ארבע וארבע וחצי שנות מאסר, בהתאמה. המערערים ביצעו את העבירות בגילאים צעירים ולא היו להם רישומים קודמים. המערער 1 בא מרקע משפחתי נורמטיבי, ואילו למערער 2 עבר של עבירות קלות. בית משפט קמא הדגיש את חומרת העבירות ואת הצורך בהרתעה, שהובילה לעונשים האמורים. המערערים טענו כי בית המשפט לא שקל את נסיבותיהם האישיות ואת המלצות שירות המבחן לנוער. השירות סיפק גם דוחות מעודכנים המדגישים את קשיי הכליאה, ובמיוחד את היעדר זכויות הביקור ותוכניות השיקום בכלא דמון. בית המשפט העליון, אף שלא מצא עילה להתערב בגזרי הדין, התייחס לסוגיית הטיפול והשיקום בכלא. היא הדגישה את הצורך במסגרות מתאימות לקטינים או צעירים מאוד שהורשעו בעבירות טרור, במיוחד בהיעדר טיפול סוציאלי והסדרי חינוך. בית המשפט ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה ומפרקליט המדינה להבטיח באופן אישי את בדיקתם של עניינים אלה. למרות חששות אלה, הערעורים נדחו, בכפוף להערות בית המשפט על שיפור התנאים לעבריינים צעירים. פסק הדין ניתן ב-30 באפריל 2007.