ת"א 20342-05-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט בקשר לבקשת הנתבעת לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות: **רקע עובדתי:** התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי שמיעה שנגרמו לו כתוצאה מחשיפתו לרעש מזיק במהלך עבודתו כנהג משאית דחס בחברת הנתבעת בין השנים 2011 ל-2024. התובע טוען כי בשלהי שנת 2018 החל לחוש בירידה בשמיעה ובטנטון, ופנה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") אשר הכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה וקבע את מועד הפגיעה ל-03.11.2018. **טענות הנתבעת:** הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. לטענתה, התובע היה מודע לבעיות שמיעה עוד ביום 29.04.2011, וכן מתאריכים נוספים בהם התלונן על ירידה בשמיעה (16.05.11, 22.03.13, 09.01.14, 07.02.14, 17.05.16). מכאן, שהתביעה, כפי שהוגשה ב-08.05.2025, התיישנה בהתאם לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). **טענות התובע:** התובע טוען כי יש לדחות את בקשת הנתבעת מכמה טעמים: 1. **סוגיה עובדתית-רפואית:** סילוק על הסף מחייב הכרעה בשאלות עובדתיות ורפואיות, אשר טרם הוכרעו. 2. **השתכללות עילת התביעה:** תלונות ראשוניות אינן מעידות על השתכללות עילת התביעה; נדרשת הכרעה ראייתית וחוות דעת רפואית. 3. **נזק מתמשך (מיקרוטראומה):** מדובר בנזק מתמשך (מיקרוטראומה), אשר בו חלה החמרה משנת 2018. חלוקת הנזק בין התקופות השונות היא עניין מורכב. 4. **גילוי הנזק הממשי:** גילוי הנזק הממשי והקשר הסיבתי התגבש רק בסוף שנת 2018. 5. **עובדות מהותיות לא ידועות:** עובדות מהותיות לעילת התביעה לא היו ידועות לתובע עד שלב מאוחר. 6. **סעד קיצוני:** סילוק על הסף הוא סעד קיצוני, הננקט רק במקרים בהם אין לתובע כל סיכוי. **התמודדות בית המשפט עם טענות הצדדים:** **1. סילוק על הסף כסעד קיצוני:** בית המשפט הדגיש את מעמדו של סילוק על הסף כסעד מרחיק לכת, הננקט במקרים נדירים בלבד, בשל פגיעתו בזכות הגישה לערכאות. הדבר מחייב זהירות יתרה, בפרט כאשר מדובר בטענת התיישנות, וזאת לפני שמיעת ראיות. **2. חוק ההתיישנות ופקודת הנזיקין:** * **סעיף 5 לחוק ההתיישנות:** קובע תקופת התיישנות של 7 שנים בנזיקין. * **סעיף 6 לחוק ההתיישנות:** תקופת ההתיישנות מתחילה ביום היווצרות עילת התובענה. * **סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]:** * **סעיף 89(1):** בעילת נזיקין שהיא מעשה או מחדל, יום ההתחלה הוא יום המעשה או המחדל (או יום הפסקתם במקרה של מעשה מתמשך). * **סעיף 89(2):** בעילת נזיקין שהיא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל, יום ההתחלה הוא יום הנזק, **ואם הנזק לא נתגלה ביום שאירע - יום גילויו**. במקרה זה, תקופת ההתיישנות תסתיים עשר שנים מיום אירוע הנזק. * **סעיף 8 לחוק ההתיישנות ("התיישנות שלא מדעת"):** "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". **3. סעיף 8 לחוק ההתיישנות מול סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (מיקרוטראומה):** בית המשפט התייחס להלכה שנקבעה בפרשת גיא-ליפל, לפיה סעיף 8 לחוק חל על רכיבי העילה כגון התרשלות וקשר סיבתי, ואילו סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין חל באופן מיוחד על רכיב הנזק, וקובע מחסום של עשר שנים מיום אירוע הנזק. לכן, גם אם התיישנה עילת התביעה ביחס ליסוד הנזק, אם אחד היסודות האחרים (כמו גילוי הנזק) התגלה באיחור, מירוץ ההתיישנות יושעה. **4. "גילוי הנזק" בהקשר של מיקרוטראומה:** הודגש כי נזק ייחשב כ"נגלה" כאשר היקפו משמעותי, או כאשר התעורר חשד אצל התובע, או שאדם סביר היה צריך לחשוד ולפעול. **5. דיון בשאלת ההתיישנות במקרה זה:** * **מורכבות עובדתית-רפואית:** בית המשפט קבע כי מתן תשובה מלאה לשאלת ההתיישנות מחייב בחינה עובדתית ורפואית, במיוחד לאור הגשת חוות דעת מומחה מטעם התובע. * **תלונות עוקבות:** אמנם קיומן של מספר תלונות מ-2011 ואילך יכול היה לרמז על "כוח תביעה" מוקדם, אך יש לנהוג בזהירות בקביעת נקודת זמן זו, בפרט כאשר מדובר בפגיעה מסוג מיקרוטראומה. * **הלכת המיקרוטראומה:** בפגיעה מסוג מיקרוטראומה, נחשבת כל פגיעה כעילה חדשה. אם המזיק טוען להתיישנות, עליו להוכיח איזה חלק מהנזק התגבש לפני תקופת ההתיישנות. במקרה כזה, רק לגבי אותו חלק תחול התיישנות. אם לא ניתן להוכיח זאת, התביעה כולה לא תתיישן. * **גישת פרופ' גלעד:** במקרים של חשיפה מתמשכת, בהם לא ניתן להצביע על נקודת זמן ספציפית להתרחשות הנזק, תקופת ההתיישנות מתחילה עם תום התקופה בה הצטבר הנזק. לאור סיום עבודתו של התובע בשנת 2024, לפי גישה זו, התביעה לא התיישנה. * **קביעת בית המשפט:** חוות דעת המומחה הרפואי מטעם התובע, המצביעה על ביטוי קליני החל משנת 2018 וקובעת כי "טרם 2018 לא הייתה לנבדק נכות שמיעתית", מעבירה את "מרכז הכובד" של עילת התובענה לשנת 2018. קביעות אלו מחייבות בירור עובדתי-רפואי. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט דחה את בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. **השלכות משפטיות וחידושים:** * **הדגשת הקושי בסילוק על הסף בטענת התיישנות:** בית המשפט חוזר ומדגיש את המדיניות השיפוטית של זהירות יתרה בסילוק תביעות על הסף, ובפרט כאשר טענת ההתיישנות מעלה שאלות עובדתיות ורפואיות מורכבות. * **החלת דיני ההתיישנות במקרים של מיקרוטראומה:** ההחלטה ממחישה את המורכבות של דיני ההתיישנות במקרים של פגיעות הנגרמות מחשיפה מתמשכת (מיקרוטראומה). בית המשפט מבסס את החלטתו על ההלכה לפיה כל פגיעה מיקרוטראומטית יכולה להוות עילה נפרדת, ועל הנטל המוטל על הנתבע להוכיח את חלק הנזק שהתיישן. * **חשיבות חוות דעת מומחה:** ההחלטה מחדדת את תפקידה המכריע של חוות דעת מומחה רפואי, לא רק לצורך הוכחת הקשר הסיבתי והנזק, אלא גם לצורך קביעת מועד גילוי הנזק, שהוא קריטי לדיון בהתיישנות. כאשר חוות הדעת מצביעה על מועד מאוחר יחסית לגילוי הנזק המשמעותי, הדבר מקשה על הנתבע לסלק את התביעה על הסף. * **פרשנות גמישה של "גילוי הנזק":** בית המשפט נוטה לפרשנות גמישה של המונח "גילוי הנזק", כאשר הוא לוקח בחשבון לא רק את הידיעה המפורשת של התובע, אלא גם את מה שהיה עליו לדעת בנסיבות העניין, תוך שימת דגש על מועד התגבשות הנזק המשמעותי. * **משקלן של תלונות ראשוניות:** ההחלטה מראה כי תלונות ראשוניות על סימפטומים שונים אינן בהכרח מהוות "גילוי" של הנזק הממשי לעניין התיישנות, במיוחד כאשר מדובר בפגיעה מתפתחת. "קצה החוט" להתגבשות העילה נקבע על ידי בית המשפט כמועד מאוחר יותר, כפי שעולה מחוות הדעת הרפואית. **לסיכום:** ההחלטה מדגימה את הגישה הזהירה של בתי המשפט בסילוק תביעות על הסף, ומבהירה כי במקרים מורכבים, במיוחד אלו הכוללים נזקים מתמשכים והיבטים רפואיים, ההכרעה בטענת ההתיישנות תיעשה לרוב לאחר שמיעת ראיות והגשת חוות דעת מומחים. ההתמקדות במועד גילוי הנזק המשמעותי, כפי שהודגם באמצעות חוות הדעת הרפואית, היא כלי מרכזי בהבנת יישום דיני ההתיישנות במקרים דומים.