תע"א 3596/08

תקציר

עובד עירייה, שעבד כאוסף אשפה, הושעה בעקבות חקירה של חשד לפעילות הונאה ודיווח כוזב. העובד הואשם כי עבד בעבודות אחרות ללא רשות ואף העסיק אחרים לביצוע עבודתו עבור העירייה. לראש העיר הייתה סמכות להשעות את העובד עד לתוצאות חקירת משטרה. העובד קיבל שכר במהלך ששת החודשים הראשונים להשעייתו. העירייה ביקשה מהעובד לדווח על הכנסותיו בתקופת ההשעיה, אך הוא לא נענה והעירייה הפסיקה לשלם לו. התיק הפלילי נגד העובד נסגר מחוסר ראיות, אך העירייה ערערה על החלטה זו. במהלך תקופה זו, העובד לא ביקש לחזור לעבודה או לנקוט בהליכים משפטיים. העירייה גם החלה במאמצים לפיטורי העובד ועובדים אחרים במסגרת צמצום כוח האדם בשנת 2004. מאמץ זה לא צלח עקב הסכם קיבוצי והעובד לא הוחזר. העובד פוטר בסופו של דבר בשנת 2008 במסגרת הסכם חדש המאפשר לעירייה לצמצם. העובד תבע את העירייה בשנת 2008 לפיצוי כספי בגין הפסדי שכר ונזקים לא ממוניים שנבעו מהשעייתו. העירייה טענה כי העובד הפר את חובת הדיווח על הכנסותיו במהלך השעייתו ופעל בחוסר תום לב בכך שלא שיתף מסמכים רלוונטיים. מנגד, טען העובד כי השעייתו ללא הצדקה אינה חוקית ומזכה אותו בגמול מלא ובפיצויים. בית הדין קבע כי העובד פוטר שלא כדין לאחר תום תקופת ההשעיה החוקית. עוד קבע בית הדין כי העובד לא ניסה להפחית את נזקיו באמצעות חיפוש אחר עבודה חלופית או נקיטת הליכים משפטיים. לפיכך, פסק בית הדין לעובד פיצוי שווה ערך לשכר של שישה חודשים, בסך 35,700 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט לא הורה על הוצאות משפט בשל הפער הרב בין הסכומים הנתבעים לבין הסכומים שנפסקו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והיה אמור להישלח אליהם בדואר על ידי המזכירות.