ת"א 56440-09-22

תקציר

פסק דין זה סובב סביב סכסוך משפטי מורכב הנובע מהסכם גירושין. ההסכם, שהושג בין התובעת לבין בעלה לשעבר (הנתבע מס' 3), התנה את מכירת דירתם המשותפת ואת חלוקת התמורה. כן הקנתה לתובעת זכות לרכוש את חלקה של הנתבעת 3 בדירה. שנים של עיכוב בביצוע ההסכם הובילו לשורה של הליכים משפטיים. התובע הגיש תחילה הודעת צד ג' בתביעה שיזם הנתבע מס' 3, בה ביקש להטיל על כונסי הנכסים שמונו – הנתבעים מס' 1 ו-2 – את האחריות לעיכובים ולבקש פיצוי בגין העלות המוגברת של רכישת חלקו של הנתבע מס' 3 בדירה עקב עליית ערך הנכס. עם זאת, התביעה נדחתה כמיותרת כאשר נדחתה תביעתה של הנתבעת מס' 3. בהמשך לכך, הגיש התובע תביעה חדשה כנגד הנתבעים מס' 1 ומס' 2, בה חזר על אותן טענות של הפרת חובה ותביעת פיצויים. הנתבעים הגיבו בהגשת בקשה לדחיית התביעה על הסף, תוך שהם מצטטים מעשה בית משפט - ספציפית, השתק עילה והשתק לחברה - בהתבסס על התביעה הקודמת. בית המשפט הסכים עם טענת הנתבעים בדבר השתק עילה, וציין כי התובעת כבר הציגה את טענותיה כנגד הנתבעים מס' 1 ומס' 2 בתביעה הקודמת באמצעות הודעת צד ג', ולפיכך עומדת להם הזכות שלא להיות מוטרדים שוב מאותה עילה. חשוב לציין, העובדה שהודעת הצד השלישי לא הוכרעה במפורש בפסק הדין הקודם אינה שוללת את קיומה של עילת השתק, שכן לתובעת עדיין ניתן "יומה בבית המשפט". בית המשפט מצא כי עילת התביעה הן בהודעת הצד השלישי הקודמת והן בתביעה הנוכחית הייתה זהה, והוביל למסקנה כי התובע אכן מנוע מלדון מחדש באותו עניין. פסק הדין מרחיב את דוקטרינת ההשתק בעילה, תוך הדגשה כי היא מבוססת על העיקרון של מתן הזדמנות אחת לבעל דין להשמיע את טענותיו ומניעת התדיינות חוזרת באותו נושא. בית המשפט דן גם בדוקטרינת ההשתק לחברה, והגיע למסקנה כי אותה חברה אכן נשוא שתי התביעות, למרות טענות התובע הפוך. עם זאת, בית המשפט הבחין בין נאשם מס' 1 לבין נאשם מס' 2. בעוד שהתביעה נגד הנתבע מס' 1 נדחתה במלואה מחמת השתק מחמת עילה, התביעה נגד הנתבע מס' 2 נדחתה באופן חלקי בלבד. זאת, משום שפסק הדין הקודם לא הכריע בטענות נגד הנתבעת מס' 2 בנוגע לתקופה שלאחר הגשת הודעת הצד השלישי, והותיר מקום לתובע להתדיין בעניינים אלה. בנוסף, התייחס בית המשפט לטענות הנתבעים בנוגע לתקופת ההתיישנות ומצא כי לא ניתן לדחות את התביעות כנגד שני הנתבעים בעילה זו בלבד, שכן נראה כי תקופת ההתיישנות נקטעה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע מס' 2 כי יש לדחות את התביעה משום שלא אושרה על ידי בית המשפט לפשיטת רגל, שכן תביעה זו הוגשה נגדו מתוקף תפקידו ככונס נכסים, ולא כנאמן בהליכי פשיטת הרגל. סיכומו של דבר, התביעה נגד הנתבע מס' 1 נדחתה על הסף מחמת מעשה בית משפט – השתק מחמת עילה. התובע חויב לשאת בהוצאותיה של הנתבעת מס' 1. התביעה נגד הנתבעת מס' 2 נדחתה חלקית מאותה סיבה, אך רק בתקופה שקדמה להודעת הצד השלישי. התובעת הופנתה לציין האם ברצונה להמשיך ביתר התביעות נגד הנתבעת מס' 2 עד למועד שנקבע.