תמ"ש 38052-10-18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את טענתה של מ', בדבר חלוקת הנכסים בעקבות פטירת בן זוגה. השופטת קבעה כי מ' אכן חתמה על הסכם ממון, שקבע מראש את חלוקת הנכסים, למרות שטענה אחרת. פסק הדין מתבסס על מספר גורמים. ראשית, חתימתה של מ' מופיעה על הסכם הממון, עובדה שהיא מעולם לא ערערה עליה. שנית, עדותו של עו"ד אטיאס, שהיה עד לחתימת שני הצדדים על ההסכם, תומכת בטענה כי מ' היה מודע להסכם הממון וחתם עליו מרצון, וכי בני הזוג התכוונו שהוא יובא לאישור בית המשפט. זאת ועוד, עדותה של מ' עצמה סותרת את טענתה כי לא הייתה מודעת להסכם; היא הצהירה כי ידעה שבן זוגה יודיע לילדיהם ולעצמה על ייעודה של הדירה, מה שמעיד על כך שאכן נודע לה על כוונותיו. השופטת התייחסה גם לתקדים המשפטי בישראל, לפיו חזקה על אדם החותם על מסמך כי קרא והבין את תוכנו, במיוחד כאשר מדובר במסמכים חשובים הקשורים לנכסיו, כגון הסכם ממון. בנוסף, התייחסה השופטת לניסיונה של מ' לערער על צוואת בן זוגה, וציינה כי טענתה בבית המשפט התעלמה מהוראותיה המפורשות של הצוואה ובמקום זאת ניסתה להשתמש בחזקת השיתוף כדי להגדיל את ירושתה. זאת, הדגישה השופטת, כדי להעיד על מודעותה להסכם הממון ועל אי הסכמתה לתנאיו. השופטת הגיעה למסקנה כי טענתה של מ' כי לא ידעה על הסכם הממון או שחתמה עליו מבלי לממשו, היא ניסיון להרחיב את זכויותיה מעבר לאלו המפורטות בצוואה. לפיכך הורתה השופטת על מחיקת התביעה וקבעה כי על מ' לפצות את יורשי בן זוגה בגין הוצאותיהם, בסך 20 אלף שקל.