רע"א 1318/09

תקציר

פסק הדין הנדון הוא שלילת טענת העותר כי לא היה קשר סיבתי-משפטי בין שירותו הצבאי לבין מחלתו. בעתירה נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהתמקד בייחודו של השירות הצבאי, יכול היה לתת משקל רב יותר למעבר למסגרת צבאית כשלעצמה. עם זאת, השופט הדגיש כי בית המשפט התייחס באופן ספציפי לתנאי השירות האישיים של העותר ולניגוד בין חוויותיהם הצבאיות והאזרחיות. השופט התייחס בקצרה לטענות המדינה בדבר היסוד האובייקטיבי של הקשר הסיבתי-משפטי, המחייב תובע להוכיח קשר בין אירוע במסגרת שירותו הצבאי לבין פרוץ מחלתו. הם הבהירו כי היסוד האובייקטיבי הוא מבחן סובייקטיבי-אובייקטיבי משולב, ואין להכיר בקשר טריוויאלי או רופף כמבסס קשר סיבתי. השופט הדגיש כי יש לבחון היטב כל מקרה ומקרה וכי לבית המשפט שיקול דעת רחב בעניינים אלה. השופטת ציינה כי על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי במקרה ספציפי זה וכי טענה כללית בדבר המעבר מהחיים האזרחיים למסגרת הצבאית, המנותקת מאירועים ספציפיים במהלך השירות, לא תחזיק מעמד בבית המשפט. עוד הזכיר השופט כי התערבות בקביעותיה העובדתיות של הוועדה, גם אם היא נכונה, אינה מצדיקה רשות ערעור בערכאה גבוהה יותר. בסופו של דבר, בקשת הערעור נדחתה מאחר שהעותר לא העלה שאלות משפטיות המצדיקות בחינה של ערכאת ערעור גבוהה יותר.