דב"ע נז/56 - 3

תקציר

עובד, צבי שפיר, ערער נגד מעסיקתו, נתיב הוצאה לפועל תעשייתית בע"מ, בדרישה לזכויות סוציאליות, לרבות פיצויי פיטורים, לאחר סיום עבודתו. הוא עבד בחברה במשך 8 שנים, תחילה כשכיר, ולאחר מכן כקבלן עצמאי. בית המשפט המחוזי פסק לטובתו, אך ניכה חלק מהזכויות הסוציאליות, שכן מצא כי שפיר פעלה בחוסר תום לב ותהיה מעושרת שלא כדין אם יינתנו כל ההטבות. הן שפיר והן החברה ערערו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בית הדין הארצי לעבודה דחה את שני הערעורים, ואישר את קביעת בית הדין האזורי כי התקיימו יחסי עובד מעביד לאורך כל תקופת העסקתו של שפיר, וכי השינוי למעמד של קבלן עצמאי נבע מהסכמה הדדית להגדלת הכנסותיו. עוד הסכים בית הדין כי שפיר לא היה מחויב לקבל עבודות חלופיות שהוצעו על ידי החברה וכי סיום העסקתו על ידי החברה המשתמשת מהווה פיטורים. עם זאת, בית הדין לעבודה ביטל חלקית את החלטת בית הדין האזורי, וקבע כי על שפיר לקבל מהמוסד לביטוח לאומי את מלוא פיצויי הפיטורים ודמי האבטלה, כפי שהוא זכאי להם. בית המשפט טען כי אין לאפשר לחברה ליהנות מטעותה בסיווגה של שפיר כקבלן, וכי שפיר לא פעלה בתום לב בכך שהסכימה לשינוי מעמד שזיכה אותו בשכר גבוה יותר, תוך דרישת תנאים סוציאליים. בנוסף, בית המשפט הורה למוסד לביטוח לאומי לפצות את שפיר על ההפרש בין דמי הביטוח ששילם כעצמאי לבין אלה שהיו צריכים לנכות כשכיר, והתיר למוסד לתבוע שיפוי מהחברה. ההחלטה התקבלה מבלי להורות על הוצאות, וכל הצדדים הצליחו חלקית בערעוריהם.