ת"א 25706-07-12

תקציר

בית המשפט החליט לעכב את הליכי הפרת סימן המסחר עד לקבלת החלטה ברשם סימני המסחר בנוגע לבקשה לביטול סימן המסחר המדובר. החלטה זו התקבלה לאחר ששקלה את יעילות המערכת המשפטית, חסכה זמן והוצאות ומנעה החלטות סותרות. השופט קבע כי על פי פקודת סימני מסחר, הסמכות להחליט על תוקפו של סימן מסחר נתונה לרשם בלבד, כאשר בית המשפט המחוזי משמש כערכאת ערעור. לכן, פתיחת שני הליכים מקבילים באותו נושא עלולה להוביל לבלבול ולחוסר יעילות. זאת ועוד, טענת המשיבים כי עשו שימוש בסימן המסחר המדובר לצורך תמרוקים לא נתמכה בראיות כלשהן. המשיב היה הבעלים של סימן המסחר במשך שתים עשרה שנים, אך נמנע מלספק אסמכתאות כלשהן להוכחת השימוש בו. חוסר ראיות זה, בשילוב עם בקשת המבקש לביטול מחמת אי שימוש, מביאים את בית המשפט למסקנה כי הרשם רשאי לבטל את סימן המסחר, דבר שישפיע באופן משמעותי על התביעה המתנהלת. השופט הגיע למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן המשיבה לא הוכיחה כל שימוש פעיל בסימן המסחר, במיוחד בשלוש השנים האחרונות. בתוך כך, מוטל על המבקשים הנטל לנהל שני הליכים במקביל. לפיכך, יש הצדקה לעיכוב ההליכים בבית המשפט עד לקבלת החלטת הרשם. בנוסף, בית המשפט לא מצא חוסר תום לב מצד המבקשים, למרות טענות המשיב כי היו מודעים לסימן המסחר הקיים בעת השימוש בסימן. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים, והשופטת בחרה שלא לחייב הוצאות בשלב זה.