ע"ע 261/03

תקציר

השאלה במקרה דנן היא האם תקופת ההתיישנות לתביעת פיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים מתחילה עם לידתה של עילת התביעה. המערער, שעבד אצל המשיב, התפטר לאחר שהמשיב הגיש נגדו תלונת גניבה. המערער טען כי התפטר בנסיבות בהן לא היה צפוי להמשיך לעבוד ולכן זכאי לפיצויי פיטורים. השאלה היא מתי התעוררה זכאות זו, שכן המערער דרש פיצויי פיטורים למעלה מחמש שנים לאחר התפטרותו. בית הדין האזורי דחה את התביעה, בקובעו כי הזכות לפיצויי פיטורים קמה במועד התפטרותו של המערער, והתביעה העוקבת חוסה תחת חוק ההתיישנות. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי תקופת ההתיישנות צריכה להתחיל ממועד דרישתו בכתב לפיצויי פיטורים, מועד ביטול כתב האישום או מועד השבת כספי פיצויי הפיטורים למשיב על ידי חברת ביטוח. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי עילת התביעה קמה בעת ההתפטרות, שכן המערער היה מודע לנסיבות התפטרותו וחפותו הנטענת. בית המשפט נימק זאת בכך שתכלית חוק ההתיישנות היא להגן על נתבעים מפני תביעות ישנות ולהבטיח כי התביעות יוגשו תוך זמן סביר. בנוסף, ציין בית המשפט כי המערער יכול היה להגיש תביעה זמן קצר לאחר התפטרותו ולבקש דחייה עד לסיום ההליך הפלילי. בית המשפט דחה גם את טענותיו החלופיות של המערער בדבר נקודת ההתחלה של תקופת ההתיישנות והדגיש כי היה על המערער להגיש את דרישתו לפיצויי פיטורים בתוך זמן סביר. לבסוף, הורה בית המשפט למערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.