ע"א 2850/08

תקציר

המחלוקת בין צ'ק פוינט לסופוור נסובה סביב בעלות על מוצרים מסוימים ותמלוגי הפצה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת סופוור, מה שגרם לצ'ק פוינט לערער בטענה שפסק הדין סותר את הסכם ההרשאה. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב בממצאי העובדות והמהימנות של בית המשפט המחוזי, שהעדיפו את Sopware. בית המשפט דחה גם את טענת צ'ק פוינט בנוגע לפרשנות הסכם ההרשאה, סעיף 2.3, וקבע כי היא אינה מזכה אותם בבעלות על המוצרים. באשר לתשלום עבור המחבר, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי לפיה צ'ק פוינט לא הייתה חייבת בתשלום תמלוגים בגין השימוש בו עד שנת 2003, שכן הוא לא הוטמע במוצריה בתקופה זו. פרשנותו של הסעיף הרלוונטי בהסכם, 4.1, הובילה את בית המשפט למסקנה כי "מנוצל ב" פירושו שימוש אינטגרלי, ולא שימוש נלווה. עוד קבע בית המשפט כי תביעתה של סופוור לתשלום נפרד עבור המחבר נעדרת שחר, ואינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב. יתר על כן, הקביעה כי המחבר שווק כתוסף עד שנת 2003 התבססה על עדות מהימנה והיגיון מסחרי. גם הערעורים על תשלום אגרות והוצאות נדחו, שכן בית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. קביעת שכר טרחת עורך הדין בהתבסס על שעות העבודה של עורך הדין וסכום ההוצאות שנפסקו הוסברו באופן סביר. לבסוף, בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין שכרו של התובע, והסכים כי התמריץ לתביעות נגזרות צריך להיות נמוך יותר מאשר לתביעות ייצוגיות, בהתחשב בכך שהראשונה מיטיבה עם חברה ספציפית ולא עם האינטרס הציבורי. השופט ח' מלצר והשופט נ' הנדל הסכימו עם פסק הדין.