סע"ש 7210-08-18

תקציר

התובעת, שהועסקה על ידי הנתבעת במשך כ-11 חודשים כסוכנת מכירות, תבעה תשלומים שונים הקשורים לסיום העסקתה. התובעת טענה כי פוטרה ללא שימוע כדין, ולכן היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. מנגד, הנתבעת טענה כי התובעת התפטרה מעבודתה. בית הדין קבע כי מהראיות עולה כי הנתבעת החליטה לסיים את העסקתה של התובעת. למרות שניתן לתובעת מכתב פיטורים, לא הובאו ראיות התומכות בטענת הנתבעת כי המכתב נמסר לתובעת לבקשתה ולא כתוצאה מהחלטת הנתבעת. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובעת נדחתה. בית הדין מצא כי הליך הפיטורים נפל פגם משום שהתובעת לא זכתה לשימוע, אך הפגם לא היה כה משמעותי בהתחשב בתקופת עבודתה הקצרה של התובעת, הודאתה כי לא יכלה למלא את דרישות תפקידה והשיקולים הלגיטימיים שעמדו מאחורי הפיטורים. בית הדין הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 4,000 ₪ בגין הפיטורים שלא כדין. בית הדין הכריע גם במספר תביעות נוספות של התובעת, לרבות תביעות לשכר, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי הודעה לעובד על תנאי העבודה, החזר הוצאות ותביעות קיזוז של הנתבעת. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת התובעת לנזקיה של הלנה, וכן את הפרשי הריבית והצמדה בגין אי ביצוע הפרשות במועד לקופות הגמל של התובעת, בקובעו כי התובעת לא ציינה את מקור זכאותה לפיצוי כאמור. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 4,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, 2,919 ₪ בגין פדיון חופשה ו-1,000 ₪ לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו.