רע"א 2117/17

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשני ערעורים על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בנוגע לסכסוך בין שני צדדים, חברת יפתח ומושב, בנוגע להסכם לעבודות בנייה ופיתוח. ההסכם המקורי הוביל להליך בוררות, במסגרתו ניתנו החלטות ופסקי דין שונים. לאחר מכן פנו הצדדים לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל החלטות בוררות מסוימות, שאותן דחה בית המשפט. בקשות רשות הערעור הבאות לבית המשפט העליון נדונו והביאו לכך שהעניין הוחזר לבורר לבחינה מחודשת של שני היבטים מרכזיים: חישוב שווי היצירות ותחולתו של גורם מסוים. הבורר הוציא החלטה מחודשת, ששני הצדדים התנגדו לה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי אישר היבט אחד הקשור לחישוב הפקטור, אך פסק כנגד ההיבט השני הקשור לנספח ל'. לאחר מכן הגישו הצדדים ערעורים לבית המשפט העליון. בפסק דינו של בית המשפט העליון, שניתן על ידי השופטת ט' שרון נתנאל, נקבע כי בקשות רשות הערעור אינן מגלות עילה המצדיקה ערעור. הבקשות אינן מעוררות שאלות עקרוניות ומוגבלות לעובדות הייחודיות של המקרה הספציפי. בית המשפט מדגיש כי הוא אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בענייני בוררות וכי הסכסוך כבר נבחן בהרחבה. משכך, הבקשות נדחות, ואין צורך אפילו לשקול עיכוב ביצוע, בהינתן שלא התבקשו תגובות. פסק הדין מדגיש את החריגות של מתן רשות ערעור בענייני בוררות ומגיע למסקנה כי אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים, ולכן הבקשות נדחות.