ת"א 40190-06-12

תקציר

במקרה הספציפי הזה, התובע הגיש תחילה תביעה עיקרית בה ביקש סעד של פינוי וסילוק הנתבעים מחלקת מקרקעין הידועה כמגרש 523 ומגרש 1 בגוש 10570, הממוקם בשכונת גבעת אולגה. הנתבעים חלקו על טענות התובע ואף הגישו תביעה שכנגד, בה ביקשו סעד הצהרתי ופיצוי אם התביעה העיקרית תתקבל. עם זאת, במהלך ההליך נהרסו המבנים שהקימו הנתבעים על הקרקע נשוא הבקשה, דבר שהביא לשינוי המציאות העובדתית. משכך, ביקשה התובעת לדחות את התביעה העיקרית, בטענה כי ההריסה מייתרת את הסעד המבוקש. בית המשפט, לאחר ששקל את טענות הצדדים, הסכים עם עמדת התובע. נמצא כי הריסת המבנים הפכה את הדיון בעניין הפינוי לדיון תיאורטי וכי לתובע היה אינטרס מהותי לדחות את התביעה העיקרית בשלב מקדמי זה. בית המשפט הבחין בין בקשה לסילוק על הסף לפי תקנה 100 לבין בקשת הפטר של התובע לפי תקנה 154. מאחר שהנתבעים לא השיגו כל יתרון פרוצדורלי או מהותי, הפעיל בית המשפט את שיקול דעתו להיעתר לבקשת התובע. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי התביעה שכנגד, שביקשה סעד הצהרתי ופיצויים, היא כעת תביעה העומדת בפני עצמה, ומאחר שאופייה וסכומה חורגים מסמכותו של בית משפט השלום, יש להעבירם לבית המשפט המחוזי. לפיכך, התביעה העיקרית נדחתה, והתביעה שכנגד תועבר לבית המשפט המחוזי בחיפה. לשני הצדדים תהיה הזדמנות להציג את תביעות ההוצאות שלהם לצד חקירת התביעה שכנגד. החלטה זו הועברה לצדדים בפקס, והדיון הצפוי בוטל.