ע"פ 56094-09-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, ובהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של ע"פ 56094-09-24 – עבד אלעזיז עותמן נ' מדינת ישראל** **מבוא** הערעור שלפני בית המשפט העליון עוסק בהכרעת דינו של המערער, עבד אלעזיז עותמן, אשר הורשע בעבירות של המתה בקלות דעת וחבלה בכוונה מחמירה. עיקר המחלוקת בערעור נסובה סביב ההרשעה בעבירת ההמתה בקלות דעת, לפי סעיף 34א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ("חוק העונשין"). ערעור זה מעלה שאלות יסוד בדיני השותפות לעבירה, ובפרט את היקף האחריות של שותף לעבירה בגין עבירה שונה או נוספת שביצע שותפו, אף אם לא הייתה חלק מהתכנון המקורי. **הרקע העובדתי** כתב האישום תיאר אירוע פלילי במהלכו קשרו ארבעה נאשמים (המערער, שני אחיו ואדם נוסף שזהותו לא הובררה, אשר מכונה "התוקף הרביעי") קשר לתקוף אדם ("המתלונן") באמצעות אלות. המערער היה שותף לתכנון, הצטיידות במסכות ואלות. במהלך התקיפה, התוקף הרביעי עמד מחוץ למספרה כשבידו אקדח, בעוד שלושת האחרים תוקפים את המתלונן באמצעות אלות. אביהם של שניים מהתוקפים, אשר יצא לבדוק את המתרחש, נורה על ידי התוקף הרביעי ומת במקום. המערער הורשע, בין היתר, בעבירת ההמתה בקלות דעת של האב, מכוח אחריותו כמבצע בצוותא לעבירה נוספת שנעברה במהלך ביצוע העבירה המתוכננת. **הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי ועיקר טענות המערער** בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירת ההמתה בקלות דעת, תוך שקבע כי ידע, או לכל הפחות יכול היה לדעת, שהתוקף הרביעי נושא אקדח. קביעה זו התבססה על שתי אדנים עיקריים: 1. **יריית האזהרה:** נקבע כי יריית האזהרה שנורתה על ידי התוקף הרביעי, מרחק קצר מהתקיפה, הוכיחה כי התוקפים (כולל המערער) ידעו על הימצאות האקדח ברשותו. העובדה שהתקיפה לא פסקה לאחר הירייה, והיעדר ראיות לבלבול או הפתעה מצד התוקפים, חיזקו קביעה זו. 2. **מתכונת התקיפה:** נקבע כי פעולת החבורה כיחידה מתואמת, והצבתו של התוקף הרביעי לאבטח את האירוע ללא נשק קר, מצביע על כך שהמערער וחבריו ידעו שהוא חמוש באקדח, שישמש אותו בעת צרה. המערער טען בערעורו כי לא ידע, ולא יכול היה לדעת, שהתוקף הרביעי חמוש באקדח. לטענתו, ההצטיידות באקדח ומות המנוח לא נכללו בתכנית העבריינית, והתוקף הרביעי עמד מחוץ למספרה ולא נחשפו האחרים לעובדת היותו חמוש. בנוסף, טען כי גם אם נורתה יריית אזהרה, לא ניתן להסיק מכך ידיעה על הימצאות אקדח, שכן ייתכן שהם חשבו שמדובר בירייה מצד שלישי. כמו כן, טען כי נדרשת צפייה מראש של אפשרות התוצאה, ולא צפייה שנלמדת בזמן האירוע עצמו. **הדיון וההכרעה בבית המשפט העליון – עקרונות משפטיים וחידושים** המשנה לנשיא נעם סולברג, אליו הצטרפו השופט חאלד כבוב והשופטת רות רונן, דחה את הערעור. הניתוח המשפטי התמקד ביישום סעיף 34א לחוק העונשין. 1. **סעיף 34א לחוק העונשין – הרחבת האחריות בעבירה שונה או נוספת:** * **העקרון:** סעיף זה מרחיב את האחריות הפלילית של מבצעים בצוותא. הוא קובע כי אם אחד השותפים מבצע עבירה שונה או נוספת, אף אם לא הייתה חלק מהתכנית המקורית, יישאו באחריות גם שאר השותפים, וזאת "כאשר בנסיבות הענין, אדם מן היישוב יכול היה להיות מודע לאפשרות עשייתה". * **היסוד הנפשי:** היסוד הנפשי הנדרש לפי סעיף זה הוא **צפייה בכוח** בלבד (מודעות בכוח), בניגוד למודעות בפועל או כוונה, הנדרשים לרוב בדיני השותפות הרגילים (סעיף 29(ב) לחוק). * **הבחנה בין מודעות בכוח למודעות בפועל:** בית המשפט הדגיש כי סעיף 34א רלוונטי למקרים בהם קיימת מודעות בכוח, אך לא מודעות בפועל. במקרה של מודעות בפועל או אם העבירה הנוספת הייתה חלק מהתכנון המקורי, תחול האחריות מכוח דיני השותפות הרגילים. * **אמת המידה האובייקטיבית ("אדם מן היישוב"):** הפסיקה קבעה כי המבחן לקביעת מודעות בכוח הוא אובייקטיבי, אך נבחן בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. כלומר, האם אדם מן היישוב, בנעליו של הנאשם, יכול היה לצפות את אפשרות ביצוע העבירה. * **חשיבות נסיבות המקרה:** הפסיקה (עניין רוש) הדגימה כי בעבירת שוד שבמהלכה בוצע רצח, יש חשיבות לשאלה אם הרצח בוצע באמצעות נשק, ולשאלה אם הימצאות הנשק הייתה ידועה לשאר השודדים. 2. **יישום סעיף 34א בענייננו:** * **דחיית הטענה בדבר אי-ידיעה על האקדח לאחר יריית האזהרה (טענה עובדתית):** בית המשפט דחה את טענת המערער כי לא ידע על האקדח, גם לאחר יריית האזהרה. נטען כי סביר להניח שאדם ששומע ירייה מטווח קצר, ואינו חדל ממעשיו, חייב לדעת שהיא נורתה על ידי מישהו מתוך החבורה, או לכל הפחות שהוא נושא נשק. ההנחה כי מדובר בירייה מגורם חיצוני, שאינה מצדיקה הפסקת התקיפה, נדחתה כבלתי הגיונית. כמו כן, נטען כי אם התוקף הרביעי נועד לאבטח את המקום, הדבר מחזק את ההבנה שהוא חמוש. * **דחיית הטענה בדבר "צפייה מראש" בלבד (טענה משפטית):** בית המשפט דחה את הטענה המשפטית כי יש לבחון את הצפיות אך ורק בעת תכנון הפעולה. נפסק כי סעיף 34א אינו מגביל את התגבשות המודעות לשלב התכנון, וכי הרציונל של הסעיף, בדבר אחריות הדדית להצלחת המשימה והגנה על המבצעים, רלוונטי גם במהלך הביצוע, כל עוד ניתן לגבש מודעות לאפשרות עשיית העבירה. הדגש הוא על אפשרות השותף להימנע ממעורבות או לנתק קשר, אך המערער בחר להמשיך. * **השלכה לעניין ההמתה:** בית המשפט קבע כי מרגע יריית האזהרה, המערער היה מודע לכך שהתוקף הרביעי חמוש באקדח, וכי ייתכן שיעשה בו שימוש. בכך, גובשה אצלו מודעות בכוח לאפשרות עשיית עבירת ההמתה, ולכן חל סעיף 34א. * **עמדת השופט כבוב:** השופט כבוב הוסיף כי הוכחה אף מודעות בפועל לאפשרות שהתוכנית העבריינית תוביל למותו של אדם, ובכך ניתן היה להרשיעו גם לפי דיני השותפות הרגילים (סעיף 29(ב)). 3. **החידוש המשפטי:** * פסק הדין מדגיש את ההבחנה העקרונית בין מודעות בכוח (סעיף 34א) למודעות בפועל (סעיפי השותפות הרגילים), ומבהיר כי סעיף 34א מהווה הרחבת אחריות במקרים בהם היסוד הנפשי הוא רק מודעות בכוח. * הפסיקה מחזקת את התפיסה כי האחריות מכוח סעיף 34א אינה מוגבלת לשלב התכנון של העבירה, אלא מתרחבת גם לשלב הביצוע, כל עוד ניתן לגבש מודעות לאפשרות ביצוע העבירה הנוספת. הדבר נובע מהרציונל של מחויבות הדדית בין השותפים והיכולת שלהם לנתק את הקשר או למנוע את ביצוע העבירה הנוספת. * הדגש על מבחן "אדם מן היישוב" בנסיבותיו הקונקרטיות של הנאשם, תוך שימוש בהיגיון ובניסיון חיים ככלי לקביעת הצפיות. **טענות חדשות שלא התקבלו** בית המשפט דחה טענה חדשה שהועלתה על ידי המערער לאחר הדיון, בדבר אי-הוכחת רצף האירועים (יריית אזהרה לפני ירי במנוח). נקבע כי טענה זו לא הועלתה כנדרש, ואינה מתיישבת עם טענותיו העובדתיות המקוריות של המערער. בנוסף, בית המשפט העליון אינו נוהג להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, בהתבסס על עדויותיהם ושחזוריהם. **סיכום** פסק הדין בע"פ 56094-09-24 מחזק את פרשנותו המרחיבה של סעיף 34א לחוק העונשין. הוא קובע כי שותף לעבירה עלול לשאת באחריות גם לעבירות נוספות שביצע שותפו, וזאת מכוח מודעות בכוח בלבד, אשר יכולה להתגבש גם במהלך ביצוע העבירה המקורית, ולא רק בעת התכנון. מבחן "אדם מן היישוב" נבחן באופן אובייקטיבי אך בראי הנסיבות הקונקרטיות, והוא כולל היגיון והבנה של השתלשלות האירועים. במקרה זה, הידיעה על הימצאות אקדח, והצפיות כי ייתכן שייעשה בו שימוש, נלמדו ממרכיבים שונים של האירוע, לרבות יריית האזהרה והאופי האלים של התקיפה.