מ"ת 19965/10

תקציר

הכרעת הדין דנה בחשיפת חומרי חקירה ובזכותם של הנאשמים לעיין בהם. הוא מפנה למספר פסקי דין קודמים כדי לתמוך בטענה כי היקף הזכות לעיין בחומרים אלה אינו מוחלט וכי יש לאזן בין זכויות הנאשם לבין זכויותיהם של מעורבים אחרים, כגון עדים ומתלוננים. השופט מציין כי חלק מהחומרים המבוקשים אינם רלוונטיים לתיק, חלקם פוגעים בזכות לפרטיות של עדים, וחלקם אינם מהווים "חומרי חקירה" ולכן אין צורך להעבירם לידי ההגנה. עוד מציינת השופטת כי חלק מהחומרים המבוקשים חסויים וניתן לגשת אליהם רק באמצעות עתירה לגילוי ראיות, אותה יכולים להגיש הנאשמים אם הם סבורים שהחומרים יכולים לסייע להגנתם. כמו כן, התביעה נדרשת להעביר לנאשמים רשימה מקיפה של חומרי חקירה, לרבות חומרים שלא נמסרו להגנה, ולהבהיר את הסיבות לאי-גילוי. בנוסף, השופטת מדגישה כי הנאשמים אינם יכולים לבקש חומרים שאינם ברשות התביעה או המשטרה, וכי בקשות כאלה צריכות להיות מופנות לרשויות הרלוונטיות מחוץ לכותלי בית המשפט. ככלל, השופט פוסק לטובת טענות התביעה ומורה על דחיית הבקשה לקבלת חומרי חקירה, בכפוף לסייגים שצוינו.