בש"פ 467/21

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לקיים צו המחייב גורם טיפולי למסור למשטרה מסמכים טיפוליים שנוצרו במהלך הטיפול בחשוד. הגורם הטיפולי טען כי מסירת המסמכים תפגע בחיסיון החשוד. מנגד, המדינה התעקשה לקבל את המסמכים לחקירת חשדות לעבירות שביצע החשוד בקטין. לאחר בחינת טענות הצדדים, הגיע השופט למסקנה כי יש לקבל את הערעור. הפערים בין הצדדים הצטמצמו במידה ניכרת, וכיום קיימת הסכמה רחבה על היקף חובת הדיווח. המדינה אינה מתעקשת עוד לקבל את כל המסמכים הטיפוליים, אלא מכירה בכך שדרך הפעולה הראויה היא שהמשטרה תבקש צו בית משפט לשחרור מסמכים אלה. כמו כן, יודגש כי על הדו"ח להיות מהותי, לרבות פרטים מזהים אודות הצד הפוגע והנפגע, תיאור מהות העבירות והנסיבות בהן התקבל המידע. פורמט דיווח זה משרת כראוי את התכליות העומדות בבסיס חובת הדיווח, תוך שמירה על האינטרסים החברתיים הקשורים לסודיות טיפולית. כדי להבטיח בהירות, השופטת סיפקה הבהרות נוספות לגבי מהות חובת הדיווח ורצף הפעולות המתאים במקרים כאלה. יודגש כי חובת הדיווח הינה אישית, והדיווח חייב להיות בכתב ובחתימת המטפל הרלוונטי, למעט במקרים חריגים. בנוסף, יש לציין את מקור המידע ולהגיש את הדו"ח למשטרה או לעובד סוציאלי שמונה על פי חוק. אם העובד הסוציאלי מחליט שלא להגיש בקשה לפטור מדיווח למשטרה, על המשטרה לשקול היטב את צעדי החקירה, תוך מתן עדיפות לשמירה על החיסיון הטיפולי ומיצוי אפשרויות חקירה אחרות בטרם תדרוש מסמכים טיפוליים. אם המשטרה מזהה צורך במידע נוסף, עליה לפנות לבית המשפט, שיכריע בעניין תוך שקילת האינטרסים הרלוונטיים. הליך זה שונה מהחלטת בית המשפט המחוזי, שחייבה שחרור ללא תנאי של מסמכים טיפוליים. בהתאם לכך, קיבלה השופטת את עמדת המערערת כי חובת הדיווח אינה משתרעת על אספקת חומרי גלם נוספים, אותם ניתן להשיג רק באמצעות צו שיפוטי לאחר בדיקת סודיות. התוצאה המעשית היא ביטול החלטת בית המשפט המחוזי. בהינתן שהמערערת התנגדה להמצאת המסמכים מטעמי חיסיון, מועבר העניין לבית משפט השלום להכרעה האם להסיר את החיסיון ולהורות על המצאת המסמכים הטיפוליים, תוך הבטחת הכרעה אחידה בכל הבקשות הנוגעות לסוגיה זו.